סיפורי סין העתיקה: להישאר בלתי מושפע נוכח כבוד או חרפה

(Minghui.org)

צ'ן מיי-גונג משושלת מינג (1368-1644) פרסם את החריזה הבאה ב" Notes by a Quiet Window":

"לא מושפע על ידי כבוד רשמי או חרפה, צפה בפרחים, הפורחים ונובלים, מחוץ לדלתך. אל תשים לב אם נשארת במשרתך או סולקת ממנה, צפה בעננים המתהווים ומתפוגגים בשמים."

השיר מרמז שכאשר אדם מתייחס לאנשים ולאירועים שסביבו כהתרחשות שגרתית, ממש כמו פרחים הפורחים או נובלים, הוא לא יהיה מופתע כאשר יעדיפו אותו או ישפילו אותו. אם הוא יתייחס באופן טבעי להחזקת משרה או לסילוקה ממנה, ממש כמו לעננים המתהווים ומתפוגגים בשמים, רק אז הוא לא ייחס חשיבות לרווחים והפסדים ולא יהיה אכפת לו מהם.

במילים ספורות החריזה הזאת מציגה מה ההתייחסות הנכונה לדברים הקורים בין אנשים, לאירועים, למוניטין ותהילה, ולהון. אם מישהו לא מדאיג את עצמו לגבי השגת או רכישת דברים, אינו מודאג מהפסד, אינו מופתע כשמעדיפים אותו או משפילים אותו, ואינו מעסיק עצמו באם יקדמו אותו או יפטרו אותו ממשרה נחשקת – אז אדם זה ישיג שלווה פנימית, ייקח דברים בקלות, וייטמע לתוך הסדר הטבעי של חיי היום-יום.

שיאנג מין-ג'ונג (948-1019), משורר משושלת סונג הצפונית (960-1127), היה ידוע בשל הגינותו ויושרו, ובכך שלא נסחף אחר תהילה או הון. הוא שירת כראש ממשלה תחת הקיסר ג'ן-דזונג, שמשל בין השנים 997-1022.

יום אחד, הקיסר ג'ן-דזונג הנפיק צו לקדם את ראש הממשלה שיאנג לתפקיד ראש השרים, מה שמיקם את שיאנג בעמדה של אחראי על כל שרי החצר של הקיסרות. באותו יום היה המשכיל לי דזונג, יועץ אקדמי לקיסר, בתפקיד. הקיסר אמר לו: "מאז תחילת שלטוני כקיסר אף פעם לא כוננתי משרה של 'ראש השרים'. זהו מינוי יוצא דופן. שיאנג מין-ג'ונג בוודאי יהיה מרוצה מזה".

לי ענה לקיסר: אני פה כל היום בתפקיד ולא הייתי מודע כלל שהוד-מעלתך הוציא צו שכזה. אני לא בטוח איך שיאנג התייחס לצו הזה".

הקיסר אמר לו: "בטוח שקהל רב מתגודד סביב ביתו לברך אותו על המינוי. גש לשם לביקור ודווח לי מחר. אבל אל תגלה שאני שלחתי אותך".

לי חיכה עד שראש הממשלה שיאנג סיים את כל מטלותיו לאותו יום והלך הביתה. ואז הוא הלך לביתו של שיאנג, והגיע בדיוק כאשר שיאנג נפרד לשלום מכמה אנשים. חצרו של שיאנג הייתה שקטה לגמרי. לי היה ביחסים טובים עם שיאנג, ולכן הוא נכנס ואמר לו: "הוד מעלת הקיסר מינה אותך היום לראש השרים. כולם מרוצים מזה. כל האומה חוגגת". שיאנג הנהן בתגובה, אך לא השמיע כל הערה. לי המשיך: "הוד מעלת הקיסר לא מינה אף אחד למשרה היוקרתית הזאת בכל שנות קיסרותו. זוהי הבעת כבוד עבורך, וברכה מלכותית". על זאת ענה שיאנג במילים מועטות.

לי לא היה בטוח מה חושב שיאנג. הוא החל למנות בפניו שמות של פקידים בכירים ידועים בהיסטוריה הקיסרית שהיו במשרות דומות בשל היותם בעלי סגולות מצוינות ובעלי מוסר גבוה. שיאנג נותר שקט והגיב במספר מילים פשוטות. לי סיים את ביקורו ועזב. תוך שיצא הוא נתן הוראה לבני לווייתו לבדוק במטבח אם יש שם הכנות לסעודה מיוחדת למשפחה ולחברים לחגוג את התואר החדש של שיאנג. התברר שבמטבח הכינו ארוחה פשוטה בדיוק כמו בשאר הימים.

למחרת היה לי שוב בתפקיד בחצר הקיסרית. הקיסר שאל אותו על ביקורו אצל שיאנג בערב הקודם. לי תיאר את ביקורו בפרוטרוט. הקיסר חייך: "שיאנג הוא אכן אדם המייחס חשיבות מועטה לתארים רשמיים. אם תפלה אותו לטובה או תשפיל אותו, אף אחד מאלה לא יזיזו את לבו".

מאז הזמנים הקדומים החשיבו אנשים עלייה בסולם הדרגות או צבירת עושר כמשהו לחגוג אותו. אבל שיאנג לקח את זה בקלות ונותר שקט חרף היוקרה והכבוד שהמעמד החדש הקנה לו. רק כאשר אדם יכול להניח את האינטרסים האישיים שלו הוא יכול לקחת בקלות דברים כאלה, ותחום המחשבה שלו מתרומם ומתרחב.

כיום אנשים חיים תחת לחץ רב. אנחנו נוטים לתהות מדוע דווקא כשהחברה מתקדמת כל כך, נעשינו יותר עמוסים, פחות שבעי רצון, ומתוסכלים בקלות. אכן, החברה מתקדמת קדימה, וזה נראה כמו חברה בהתקדמות. אבל האדם נעשה מופרד יותר מהטבע, והפיתוח בדרך כלל בא עם מחיר של נזקים לסביבה. הפיתוי של הכסף, המאבק להשגת כוח, והעליות והירידות בקריירה – כל אלה מחלישים אותנו. הצדק והעוול, ההצלחות והכישלונות, הרווחים וההפסדים – מביאים עלינו אושר, עצב, הלם, הפתעה, דאגה וחששות. כשמישהו מייחל למשהו ולא משיג אותו, הוא עלול להיכנס לדכדוך, ולפעמים זה עולה אפילו במחיר חייו.

(...) כשאדם חושב על כל העולם, וכשעל כתפיו רובץ העול של כל הישויות החיות, כבר לא אכפת לו מרווחים והפסדים אישיים שלו. דוגמה לכך היא מתרגלי פאלון גונג בסין. חרף הידיעה שהם עלולים להיעצר, להיכלא, להיות נתונים לעינויים ואף לקצירת איבריהם בכפייה, הם ממשיכים לפעול על פי עקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" בכך שהם מספרים את האמת לאנשים. מה שיש במחשבתם זה לא הביטחון האישי שלהם, אלא עתידם של האנשים שרומו על ידי שקרי התעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית והמניפולציות שלה.