הודו: לאדאק השתנתה, אך לב האנשים לא השתנה והם מוקירים את הפאלון דאפא (חלק שני)

(Minghui.org)

לחלק הראשון

בכפר הקסום דהא (Dha) לומדים מהו הפאלון דאפא

דהא והאנו הם חלק מקבוצה של כפרים קסומים השוכנים לאורך הגדה התלולה של נהר האינדוס, כ-100 ק״מ צפונית מערבית להא וללאדאק, בצפון הודו.

זהו מקום משכנה של הקהילה השבטית דרוקפה (Drokpa) שבניה מאמינים שהם צאצאים של שבט ארי אבוד. בני הדרוקפה הצליחו לשמר לאורך השנים את תווי פניהם ואת עורם הבהיר, כמו גם את תלבושתיהם הצבעוניות ואת כיסויי ראשם המרהיבים.

נהר האינדוס מציף את הכביש ואת הקרקע ליד הכפר Beama בצפון הודו

בני הדרופקה שונים בתרבותם ובגזעם מיתר תושבי לאדאק. הם שמרו על מנהגים עתיקי ימים ועל אורח חיים מסורתי באמצעות חגיגות ופסטיבלים שונים, כמו חגיגות יבול, שירים והמנונים.

גם אזור זה הושפע מהשינויים בלאדאק. אנשים רבים מדהא והאנו עובדים וחיים עתה בלה ושולחים את ילדיהם לבתי-ספר מחוץ לעיר. אולם התיירים אינם רבים באזור, והוא נותר טבעי, שקט ולא מקולקל.

זוהי הפעם הראשונה שמתרגלי פאלון דאפא הגיע לאזור המרוחק הזה.

המסע בן שמונה השעות באוטובוס המקומי, המלא מפה לפה היה מסעיר למדי. האוטובוס עצר לפני שהגיע ליעודו כיוון שהכביש היה מוצף. שתי המתרגלות התשושות מהנסיעה נאלצו לפלס את דרכן חזרה לכביש עמוסות במזוודות כבדות. הן עלו וירדו בשבילים סלעיים, חצו פרדסים ונחלים קטנים עד שהגיעו לכביש, שם המתין להם בנו של בעל בית ההארחה.

לאחר מספר קילומטרים, הן עלו במעלה הגבעה והמשיכו עוד 20 דקות בטרם הגיעו לבית ההארחה השוכן בין גפנים ועצי משמש.

בסוף שהותן, חלק נוסף של הכביש נשטף לחלוטין בעקבות מפולת מסיבית.

בכפר דהא ילדים לומדים פאלון דאפא

ילדים לומדים את התרגיל השני מתוך חמשת התרגילים של הפאלון דאפא

בדהא יש מקום שבו נאספים תושבי הכפר. המקום נמצא תחת כיפת השמים בצילם של שני עצים גבוהים. שם תחת העצים תרגלו המתרגלות פעמיים ביום. ילדה שאביה הכיר את אחת המתרגלות הפיצה את החדשה, וכך נאספו ילדים מכל הגילים שהגיעו כדי ללמוד את תרגילי הפאלון דאפא. הילדה, שעכשיו היא בכיתה י"ב, עשתה פעם את התרגילים בבית ההארחה בלה (Leh).

ביום הראשון הגיעו יותר מ-20 ילדים כדי לשמוע על הפאלון דאפא וללמוד את התרגילים. ירד גשם והם תרגלו במקדש הקטן של הכפר.

ילד מתרגל את התרגיל החמישי (תרגיל המדיטציה) של הפאלון דאפא

ארבע בנות דרוקפה מתרגלות את תרגיל המדיטציה של הפאלון דאפא

למחרת ב-6 בבוקר הלכו המתרגלות למקום המפגש מתחת לעצים הגבוהים, ונפעמו לראות שארבעה ילדים כבר הגיעו. בשעות אחר הצהריים הגיעו עשרה ילדים. כמה ילדים הגיעו מוקדם יותר כדי לעזור לתלות כרזות של פאלון דאפא.

רבים מהילדים ישבו בישיבת לוטוס מלא, וכשעצמו את עיניהם נראה היה כאילו הם מתרגלים את השיטה כבר זמן רב.

מתרגלת פאלון דאפא מראה סרטוני וידיאו לילדי הכפר דהא

 בנים מתרגלים את התרגיל החמישי (המדיטציה) של הפאלון דאפא

ילד מתרגל את התרגיל החמישי של הפאלון דאפא ומאחוריו כרזה המראה אנשים המתרגלים פאלון דאפא ברחבי העולם

בסוף, קיבלו כל הילדים סימניה, פרח לוטוס ושני בלונים. המתרגלות השאירו חומרי הסברה של הפאלון דאפא בבית ההארחה.

פרחי הלוטוס התקבלו בשמחה במיוחד על-ידי הנשים אשר כיסוי ראשן המסורתי היה מעוטרים בפרחים. אחת הנשים תלתה את פרח הלוטוס שקיבלה סביב אוזנה וביקשה פרח נוסף לאוזנה השנייה!

אישה עם כיסוי ראש מסורתי המעוטר בפרחים מקבלת פרח לוטוס של פאלון דאפא

חומרי הסברה רבים

כ-165 ק״ג של חומרי הסברה נשלחו השנה ללאדאק. עלונים נוספים נשלחו אחר-כך וחומרי הסברה נוספים הודפסו וצולמו בעיר לֶה. החדר שבו שהו המתרגלות היה עמוס קופסאות קרטון שהכילו בחומרים האלה, כרזות, שלטים, סימניות ועוד.

נדרש מאמץ רב לחלק את החומרים. בעיר לֶה ההוצאות היו גבוהות במיוחד מאחר שאין בה אוטובוסים או ריקשות אלא מוניות בלבד. בניגוד למקומות אחרים בהודו, מהעיר לֶה ניתן להגיע רק למקומות ישוב ספורים באוטובוס או באמצעי תחבורה אחרים.

לפעמים כשהמתרגלת ראתה את כל הקופסאות מתרוקנות בחדרה ואז שוב מתמלאות, היא תהתה כיצד תוכל ״לרוקן״ אותן שוב, שכן לא היתה כל דרך לקחת אותן איתה חזרה. ואכן, כשהמתרגלת עזבה את לאדאק, הקופסאות שמילאו יותר ממחצית מחדרה היו ריקות לחלוטין. היה זה בהחלט נס.

למעלה מ-2000 בלונים, שעליהם כיתוב ״העולם צריך אמת-חמלה-סובלנות״ חולקו גם הם. הם הופרחו ממנזר ליד לה על-ידי אחת המתרגלות והנזירים. הם ניתנו למורים, לבתי-ספר ואפילו לאחמי״ם ועוד.

פרחי הלוטוס הרבים שהוכנו מנייר ומפלסטיק על-ידי מתרגלים מטייוואן חולקו גם הם.

הצורך בחומרים רבים כל-כך נבע מהעובדה שהאינטרנט בלאדאק יקר, איטי ולעתים קרובות אינו פועל כלל, ובמקומות מרוחקים אינו זמין. האנשים בלאדאק תלויים בעלונים, בספרים ובתקליטורים יותר מאשר אנשים באזורים אחרים בעולם. והם באמת מוקירים את החומרים האלה.

נשיאת כמות כה גדולה של חומרי מידע נעשתה גם מתוך כבוד והוקרה לאלה שעזרו לספק אותם. החומרים הגיעו מארצות-הברית ומארצות נוספות, וגם ממקומות שונים בהודו כולל דרום הודו. אחדים נאספו בכל קצוות ניו יורק ולשם כך המתרגלות נאלצו להתרוצץ לא מעט, לשלם תוספת של דמי מטען בשדות התעופה ולשאת מטענים כבדים.

האריזה ״הסופית״ בחום הקיץ הכבד של וראנאסי, לפני שהמשיכו ללאדאק, הייתה גם היא מאתגרת ביותר. מדי שנה הנסיעה ללאדאק עם כל החומרים קשה מאוד, וכל שנה המתרגלת אומרת ״זו הפעם האחרונה״, אולם בשנה שלאחר מכן אותו סיפור מתחיל מחדש. היא זוכרת שמתרגלים אחרים יעצו לה: ״מוטב לסבול מאשר להתחרט״ ו״תמשיכי את העבודה הזו.״

אנו כותבים את הדו״ח הזה כדי לספר כיצד למרות השינויים בלאדאק, ליבם של האנשים עדיין פתוח לקבל את הפאלון דאפא.

היינו רוצים גם לספר לכל המתרגלים שתרמו חומרים שונים מתוך אמון ורצון טוב, בתקווה שהם ינתנו לאנשים באזורים מרוחקים של הודו, שהחומרים אכן נמסרו. בשם כל מי שקיבלו את החומרים האלה והעבירו אותם הלאה, אנו מודים מקרב לב לכל המעורבים!

לחלק השלישי