אני אסירת תודה לדאפא, שלימד אותי להיות אדם טוב

(Minghui.org)

בסוף שנת 1999 אבחנו אצלי "אנמיה אפלסטית" (מחלה נדירה ההורסת את לשד העצם וגורמת לחוסר של שלושה סוגי תאי דם חיוניים – המת'). הייתי בת 26 ובתי הייתה רק בת 14 חודשים. ראיתי הרבה רופאים וביקרתי בהרבה בתי חולים בפרובינציות רבות, אך בריאותי עדיין התדרדרה.

עקב סוגיית בריאותי בית הספר שלי נתן לי עבודה קלה, לשמור על השער. לבשתי מעיל עליון ומכנסיים עבים מכותנה, אך עדיין היה לי קר. השפתיים שלי היו ללא צבע. החיים שלי היו כמו תלויים על חוט.

הבעל שלי השתנה בהדרגה מאב אוהב למהמר מכור ל"מא ג'ונג" [משחק קלפים סיני]. לעתים קרובות הוא שיחק מא ג'ונג לאחר העבודה וזרק את כל השאר עליי. חייתי כמו זומבי, לא ידעתי כמה זמן אחזיק מעמד. פשוט המשכתי את השגרה של ללכת לעבודה, לחזור הביתה, להאכיל את הילדה ולישון.

הצטרפתי לצ'ט ציבורי און ליין אחרי שבית הספר שלנו התקין אינטרנט ב-2003. היה לי חבר צ'ט והפכנו חברים טובים. סיפרתי לו הכול על חיי והוא הקשיב. לבסוף זה התפתח לקשר מחוץ לנישואין.

כשהבנתי את הטעות זה כבר היה מאוחר מדי. בספטמבר 2003 התגרשתי ובריאותי החריפה.

חזרתי לגור עם אמי כשלבי ריק. תחת טיפולה המסור של אמי בריאותי השתפרה מעט. אך לא היה אכפת לי מאף אחד, לא היו לי ייסורי מצפון, ורק רציתי לחיות קצת יותר זמן. כל יום ביליתי את רוב הזמן בצ'טים עם "חברים" און ליין ובשתיית בירה כדי לברוח מהמציאות.

יצאתי בזה אחר זה עם חברים לצ'ט עד שגופי החולה לא יכול היה להמשיך.

מעיין החיים

את ינואר 2005 לא אשכח אף פעם, כי אז התחלתי לתרגל פאלון דאפא.

אמי אמרה לי פעמים רבות שכדאי לי לתרגל פאלון דאפא, אך אף פעם לא הקשבתי לה. הורעלתי על ידי דיווחי התקשורת בסין שאמרו שזו אמונה טפלה ושהמתרגלים מציתים את עצמם. נהגתי לומר לאמי שאני תומכת בתרגול שלה אך באשר לבריאות שלי – אלך לרופא.

במשך חופשת החורף בינואר ספירת תאי הדם האדומים שלי הייתה בערך חצי משל אדם נורמלי. ספירת תאי הדם הלבנים שלי הייתה חצי מהמינימום של אדם נורמלי. ספירת טסיות הדם שלי הייתה רק 1.8, כשאצל אדם נורמלי היא צריכה להיות 10 עד 30.

כשאמי הביטה בעיניי הריקות, היא בכתה וקראה, "תינוקת מבוגרת שלי, תאמיני לי, אף אם לא תרמה את הילד שלה; תלמדי פאלון דאפא, תקראי את הספר, תתרגלי את התרגילים".

לא היה לי כוח להתווכח איתה. בקושי היה לי כוח להחזיק את הספר, אך נתתי לזה צ'אנס.

הייתי קוראת קצת בספר "ג'ואן פאלון" ואז נחה קצת לפני שהמשכתי. מבלי לשים לב, שקעתי לתוך ההוראה העמוקה של הספר.

למדתי מדוע נולדנו בעולם הזה, מאיפה באנו, שיש אלוהויות, שישויות גבוהות יותר קיימות, ושמקבלים תמיד גמול על מה שעושים.

למדתי את העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" ולמדתי שההפסד והרווח תמיד מאוזנים ושווים.

התחלתי לראות את הדברים הרעים שעשיתי, והתחרטתי שלא הייתי אחראית כלפי משפחתי לשעבר. ראיתי את האנוכיות שבתוכי ונדרתי לפעול טוב יותר. אם תינתן לי הזדמנות שנייה, אתייחס לבני משפחתי לפי אמת-חמלה-סובלנות.

בה בשעה שלבי טוהר על ידי לימוד הפא, התחלתי גם לתרגל את חמשת התרגילים. בהתחלה בקושי יכולתי לסיים את סט התרגילים. אך נשאתי את העייפות והכאב והמשכתי.

תוך 20 יום בריאותי חזרה. שוב חוויתי איך זה להיות בריאה. כשהלכתי ברחוב, הרגשתי כאילו גופי צף באוויר ללא משקל. יכולתי לראות שהשמים כחולים וגבוהים, ויכולתי להרגיש את כל תאי גופי מלאי חיים.

נולדתי מחדש תוך 20 יום. פאלון דאפא נתן לי חיים חדשים. הוקרתי גם את אמי שמעולם לא וויתרה עליי והובילה אותי לנתיב שבו נעשיתי למטפחת ומתרגלת.

לוטוס נקי בעולם הבוצי

הפסקתי את הצ'טים און ליין ואת השתייה. כבר אינני מוטרדת מתהילה או רווח ארציים. יש לי סטנדרט מוסרי גבוה יותר ואני מסרבת להיסחף עם החברה המשופעת בתאווה ותשוקה. מתרגלים הם בני מזל.

התחלתי להתייחס ברצינות לעבודתי. הגעתי מוקדם בבוקר לנקות את המשרד ולמלא את כל התרמוסים במים חמים.

בכל פעם שהיה לי קונפליקט אינטרסים עם מישהו, תמיד חשבתי קודם על האחר, והעדפתי לוותר על האינטרס האישי שלי.

ב-2013 הצטרף מורה חדש למשרד שלנו. הוא היה צעיר ובעל מזג חם. לעתים קרובות הוא התעמת עם מורים אחרים. הסבים שלו גידלו אותו; הוא היה רגיש מאוד לכל סוג של ביקורת והייתה לו הערכה עצמית חזקה.

נהגתי כלפיו בחמלה. ההוראה הייתה חדשה לו והוא היה לחוץ מאוד בכיתה. יום אחד הבאתי לו כוס מים לפני תחילת השיעור. הוא התרגש.

פעם אחרת לימדתי אותו דרך טובה של שימוש בתוכנת מחשב ללימוד. בתחילה הוא שמח, אך אחר כך הוא התרגז ונזף בי שאני משתמשת בהרבה מילים חסרות נימוס.

לא איבדתי את מזגי. זה כלל לא הטריד את לבי. התנצלתי בפניו.

מורה אחר שראה את כל זה אמר לי, "אחות, את נהדרת. את יכולה לשאת הרבה! את ניסית לעזור לו, ובמקום להעריך אותך הוא האשים אותך, אך לא התרגזת כלל. אני יודע שזה בזכות הפאלון דאפא. פאלון דאפא הוא באמת נהדר!"

בשנים האחרונות שמתי לב שהרבה תלמידים שוברים את הכללים בכיתה. אני מאמינה שכעס ובקורת אינם דרכים חיוביות כדי ללמד. המאסטר לימד אותי אמת-חמלה-סובלנות. אני צריכה להיות חומלת כלפי התלמידים שלי.

דיברתי באופן אישי עם מספר תלמידים שיש להם בעיות התנהגות וניסיתי למצוא דרכים לעזור להם להרגיש שמחים בשיעורים שלי וגם ללמוד מיומנויות וידע. כמובן, הדבר החשוב ביותר הוא תמיד לטפח אופי טוב.

קניתי בכספי פרסים קטנים לתגמל תלמידים השומרים על הכללים ומכינים היטב את שיעורי הבית שלהם וכד'.

הסדר בכיתה השתפר ואיכות שיעורי הבית השתפרה. התלמידים אמרו שהם אוהבים להיות איתי.

סיכום

החברה הסינית המודרנית סוגדת לכסף, והיא מלאה בתאווה ותשוקה. רוב האנשים עסוקים בלהשיג יותר כסף וליהנות יותר מהחיים.

כמתרגלת פאלון דאפא, אני חיה בחברה הזאת אך לבי נמצא גבוה מעליה. חיי פשוטים: אני עובדת קשה ומטפחת בנחישות. אין לי החזקה לרווח אישי, אני רק רוצה להיות אדם טוב על ידי התנהלות לפי העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות".

אני רוצה להשתמש בהתנהגותי כדי לאפשר לאנשים שסביבי לראות את הערך של הפאלון דאפא כדי שהם יוכלו להבין את האמת לגבי הרדיפה ולבחור בצד הנכון. אני מקווה שיותר אנשים יבורכו על ידי הדאפא.