תרבות מסורתית: היו טובים לפני שמאוחר מדי

(Minghui.org) במשך 5,000 שנות הציוויליזציה הסינית, האמונה בשמים ובאלוהויות, והעיקרון שטוב יתוגמל בטוב ורוע ייענש, הייתה מושרשת בלב האנשים הסינים.

דור אחר דור, הקדמונים סיפרו אינסוף סיפורים המסבירים את הקשר בין סיבה ותוצאה. הם רצו להזכיר לאנשים לא להתעלם ממצפונם ולא ללכת נגד הערכים המוסריים שלהם בעבור רווח אישי. כי במוקדם או במאוחר, השמים יענישו אותם בהתאם.

בסיפור המובא כאן מזכירים לנו שלאחר המוות כבר לא ניתן לפצות על עוולות. חשוב להוקיר את החיים שניתנו לנו ולהיות תמיד טובים ככל האפשר.

***

היה היה פעם מלומד שתמיד רצה לראות רוח רפאים אך אף פעם לא הצליח.

לילה בהיר אחד, כשירח יפהפה היה תלוי לו בשמים, המלומד הורה למשרתו להביא כד יין גדול לבית הקברות. הוא הביט סביב וצעק: "זה כל כך משעמם לשתות לבד יין משובח שכזה. ידידיי בשאול, אולי מישהו מכם ירצה לבוא לשתות איתי?"

לא עבר זמן מה והוא שמע מלמול וראה 13 צללי רוחות רפאים במרחק מה.

הוא מזג את היין לקערה גדולה ושם אותה בינו ובין הרוחות שמיד התכופפו לשאוף את מנחתו. אחת מהן אהבה את זה כל כך וביקשה עוד.

תוך כדי שהוא מוזג להן עוד יין, המלומד שאל: "למה אינכן מתגלגלות לחיים חדשים?"

רוח רפאים אחת השיבה: "אלה מבינינו שיש להן עדיין קארמה טובה יתגלגלו מחדש, אך אלה האשמות בפשעים האיומים ביותר ילכו לגיהינום. מתוך 13, ארבע מאיתנו מקוות להתגלגל מחדש כבני אנוש, בשעה שתשע האחרות לא יוכלו. עליהן לשלם על החטאים שלהן מהעבר".

מדוע שלא תתחרטו על עוולותיכן כך שלא תצטרכו להגיע לגיהינום?" שאל המלומד.

"אפשר להתחרט כל עוד אתה עדיין חי", אמרה רוח הרפאים. "אין שום אפשרות להתחרט לאחר המוות".

כשהכד התרוקן, המלומד הרים אותו להראות לרוחות הרפאים שלא נשאר כלום.

כשהרוחות החלו להתרחק כשהן מתנדנדות, אחת הסתובבה לאחור ואמרה: "כרוחות רפאים רעבות, אין לנו דבר ולא נוכל לשלם לך על היין שברוב טובך הצעת לנו. אני יכולה רק לתת לך אזהרה: 'חרטה עובדת רק כשאתה עדיין בחיים'". ואז היא נעלמה.