"סוג דם נדיר; הוא לא תואם" – מתרגל מליאו-נינג כמעט הפך לקורבן של קצירת איברים בכפייה לפני 16 שנה

קראו עכשיו

(Minghui.org) מר האן דונג-יינג, תושב העיר האי-צ'נג שבפרובינציית ליאו-נינג, נעצר ב-27 ביוני 2008 בשל אמונתו בפאלון גונג, שיטת מדיטציה לגוף ונפש הנרדפת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) מאז יולי 1999.

ב-2008, בהיותו במעצר שאבו ממנו שפופרת דם לבדיקה ומיד לאחר מכן הוא שמע מישהו אומר: "סוג דם נדיר; זה לא תואם". הוא היה אז בן 36.

שנים לאחר מכן הוא הבין שהתכוונו כנראה לקצור את איבריו בהיותו בחיים, במסגרת הפרקטיקה של קצירת איברים בכפייה המתבצעת בסין על ידי המדינה עצמה.

אחרי שנעצר ב-2008 הוא היה נתון לעינויים ומנעו ממנו שינה במשך ימים רצופים. השוטרים חשמלו אותו לילה אחד באלות מחשמלות בראש ובאיברי המין עד שאיבד את הכרתו ונותר בתרדמת במשך כארבעה ימים. לאחר מכן סבל מפרכוסים ונכנס להלם. כעבור שלושה חודשים נידון לשנת מאסר על תנאי.

בנוסף למר האן נעצרו עוד כמה מתרגלים מקומיים בסביבות אותו הזמן ובכלל זה מר דיאן האו-ווי שגם כן עבר עינויים במעצר. השוטרים התגאו שייזקפו לזכותם זכויות יתר בשל המעצרים הנרחבים של מתרגלים, כחלק מהמאמצים לשמירת יציבות טרם המשחקים האולימפיים של 2008.

להלן סיפורו האישי של מר האן על מה שקרה במעצרו ב-2008:

נעצרתי ב-27 ביוני 2008 על ידי שוטרי יחידת ביטחון הפנים של העיר האי-צ'נג. הם כפתו את ידיי מאחורי גבי ושמו אזיקים על רגליי. את אזיקי הידיים והרגליים הידקו לטבעת ברצפה. לא יכולתי לשכב או לשבת. השוטרים הפשיטו אותי והותירו אותי בתחתונים ואם הייתי נרדם הם היו שופכים עליי מים קרים.

כעבור שלושה או ארבעה ימים הם שאבו ממני שפופרת של דם. זמן קצר אחר-כך שמעתי מישהו מחוץ לחדר החקירות אומר: "סוג דם נדיר; הוא לא תואם".

ביום אחר אחד השוטרים אמר לי פתאום: "נחש מה קורה? אני חייב לחשמל אותך באלה חשמלית". הוא כיסה את עיניי וקשר אותי לכיסא מתכת. תחילה הוא חשמל אותי בבטן, בזרועות בירכיים הפנימיות ובמפרקים ואחר כך עבר לאיברי המין ולראשי.

כשהאלה המחשמלת הכתה בקצה ראשי ראיתי אור מוזהב ואז התעלפתי. אחרי שחזרתי להכרה, ראיתי ארבעה בקבוקי עירוי מחוברים לגופי. אדם אחד התבונן בי ואמר: "היית חסר הכרה במשך כשלושה ארבעה ימים. השוטרים היו אכזריים כל כך. הם עשו נזק לראשך ולאיברי המין שלך עם אלות מחשמלות".

לאחר מכן השוטרים לקחו אותי למרכז המעצר המקומי, שם סירבו לקבל אותי. השוטרים הבטיחו להם שאיני הולך למות שם. עדיין סירבו לקבל אותי. ואז השוטרים כתבו להם מסמך הפוטר אותם מכל אחריות במקרה ומשהו קורה לי. רק אז קיבלו אותי, אבל בלילה הראשון שם התחלתי לפרכס. כשקמתי בבוקר אחד האסירים בתא שאל אם יש לי היסטוריה של התקפי פרכוס. עניתי בשלילה והוא סיפר לי שבזמן שהיה לי התקף נשכתי את לשוני ופצעתי אותה. כמו כן אמר שהזזתי את הידיים והרגליים בלא מודע ושהקאתי דם.

סבלתי גם מפציעות וחבלות ברגל עקב המכות ונאלצתי לצלוע בהליכה. כשלושה חודשים לאחר מכן גזרו עליי שנה על תנאי. משפחתי סיפרה לי שהמשטרה סחטה מהם כ-80,000 יואן.

בלילה הראשון בבית אחרי שהשתחררתי, היה לי שוב התקף. אירועים כאלה קרו לי מדי פעם. אינני זוכר דבר ממה שקרה במהלך התקף הפרכוסים והייתי מחלים מכל אירוע כזה אחרי שבועיים בערך. אף אחד לא העז להעסיק אותי עקב מצבי. אשתי לא יכלה להתמודד עם המצב הזה והתגרשה ממני כעבור שנה.