מדוע יש מתרגלים שאינם מצליחים להשיג את הפא

(Minghui.org) מאסטר לי אמר לנו בפירוש ב"לתלמידי הדאפא הנוכחים בוועידת הפא בטייוואן":

"לפיכך אתם חייבים ללמוד את הפא היטב ולהיות למטפחים אמיתיים. רק כך תהיו מסוגלים לקיים את המשימה הזאת ולמלא את האחריות הקדושה והמפוארת הזאת".

ההבנה שלי היא שהמאסטר לא היה מזכיר לנו זאת אילו היינו, כגוף אחד, מטפחים באמת. כשאני משתף עם כמה מתרגלים לאחרונה, אני מרגיש לעתים קרובות שעל אף שאנחנו לומדים את הפא ועושים פעולות הבהרת אמת כל יום, נראה שאיננו רואים את עקרונות הפא ברמה עמוקה יותר. כשהסתכלתי פנימה לעומק יותר, הבנתי שזה בגלל שכמה מאיתנו ממקמים עצמם, בלא יודעין, מחוץ לפא.

למשל, כשקוראים את כתביו של המאסטר, יהיו כאלה שמרגישים ש"החלק הזה" של הפא אין לו שום קשר אלינו, ש"השורה הזו" עוסקת בסוד שמימי או שהיא רק סיפור היסטורי, ויש אפילו החושבים שחלק מסוים מתכוון לאנשים רגילים ולפיכך אין לו שום קשר אלינו. מושגים כאלה מונעים להבין את עקרונות הפא אף על פי שקוראים אותם.

מדוע המאסטר רוצה לתקן את הפא? מדוע המלכים והשליטים השמימיים לקחו את הסיכון העצום לרדת לעולם האנושי כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא? במהלך השנים המאסטר מסביר זאת בהרצאותיו מנקודות מבט שונות, במיוחד במאמריו האחרונים ממש. אבל יש מתרגלים שמקבלים מהפא רק את החלקים שמתאימים למושגים ולרצונות שלהם עצמם, במקום לקבל לגמרי את מה שהמאסטר מלמד אותנו.

המאסטר אמר ב"איך נוצר המין האנושי":

"כל דבר ביקום נעשה לא טהור במהלך השלבים של ההיווצרות, התייצבות, התנוונות והיכחדות, וכבר אינו טוב כפי שהיה בתחילת הבריאה. וזוהי הסיבה מדוע הדברים הולכים לכיוון היכחדות. במילים אחרות, כל הדברים ביקום הגדול התנוונו, כל החיים שנוצרו בבריאה כבר אינם טובים כפי שהיו בהתחלה. כל החיים כבר אינם טהורים, וכולם צברו קארמה וחטאים – ולפיכך הם הולכים לכיוון היכחדות. חטא מסוג זה הוא מה שהתייחסו אליו בהקשרים דתיים כ"החטא הקדמון". אז כדי שהיקום יוכל להינצל, הבורא קרא לישויות גבוהות רבות ולשליטים שמימיים רבים לרדת לעולם האנושי, להפוך לבני אדם בסביבה הזאת, שבה הם יוכלו לסבול, להתרומם, לכפר על חטאיהם, וליצור מחדש את עצמם – וכך יוכלו לחזור לשמים."

המאסטר מסביר גם ב"מדוע העולם הזה הוא מקום השרוי באי ידיעה":

"הסיבה שהיקום הגדול ואין-ספור היקומים שבתוכו הגיעו לשלב ההיכחדות היא שהם, ואין-ספור החיים שבתוכם – כולל השליטים הרבים, המלכים הרבים והישויות השמימיות הרבות שבכל אחד מהיקומים – נעשו, תוך כדי המהלך הארוך מאוד של ההיווצרות-התייצבות-התנוונות-היכחדות, פחות טובים ממה שהם היו במהלך הימים המוקדמים של שלב ההיווצרות. או במילים אחרות, לאחר כל אותם עידנים, איש מהם כבר לא עמד באֲמַת-המידה לרמה שלו. זה היה המסלול הבלתי נמנע של מהלך הקיום".

וגם:

"כשהשלב הקוסמי האחרון הגיע, הבורא אישר לאין-ספור האלוהויות, המלכים והשליטים שביקום הגדול – ולישויות מוארות ואלוהויות גדולות אפילו יותר האחראיות על התחומים השונים של היקום הגדול – לרדת לעולם ולהתגלגל לצורה אנושית. אבל כאן, כל החוכמה, הכוחות השמימיים והתובנות הגבוהים יותר שלהן, והיכולות השמימיות שלהן, ייחסמו. ובמקום המפרך ביותר הזה, ללא היכולות או החוכמה שלהן, נעולות לגמרי בתוך גוף אנושי, הן יצטרכו לחוות מצוקות כדי לסלק את הקארמה שלהן כשהן מתבססות על מחשבות נכונות ומחזיקות בטוּב הלב הטבוע בהן. רק אז יכירו בהן אין-ספור האלוהויות שמעל, וגם הבורא, ויהיה להן מקום בעתיד. אלה שהצליחו בהדרגה לסלק את הקארמה שלהן במהלך הגלגולים הרבים שלהן בעולם הזה, ושהמוסריות וטוּב הלב שלהן גָדְלו במהלך הדרך, לבטח יִיבָּחֲרוּ להצלה. הן לבטח יועברו ליקום החדש על ידי הבורא כשההצלה תתרחש בסוף העת הסופית".

כששיתפתי עם מתרגלים אחרים היו כאלה שאמרו שבעבר הם תמיד חשבו שהאלים בשמים סטו מהפא וירדו לעולם האנושי כדי לקבל גוף אנושי, כך שיוכלו לסלק את חטאיהם. הם הבינו שהמאסטר דיבר על אותם אלים, לא עלינו, מפני שאנחנו הישויות הטובות ביותר ובאנו לעולם הזה אך ורק כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא.

הגבתי בשאלה: "אם כולנו היינו הישויות הטובות ביותר בשמים, אז מדוע היקום נכנס לשלב ההיכחדות? מדוע מאסטר לי צריך לתקן את הפא? המאסטר מלמד את הפא למטפחים, אז מדוע אנחנו חושבים שאיננו מעורבים בכך?" כמה מתרגלים היו ממש בהלם כששמעו את השאלות האלה וחשבו: "זה נכון. איך זה שהייתה לי הבנה כל כך מוטעית כל הזמן הזה?"

אינני בטוח כל כך כמה מתרגלים חולקים דעה דומה, אבל ממעט המתרגלים שדיברתי איתם, לרוב המתרגלים שהם מכירים יש הבנה דומה.

אם לא נכיר בזה שסטינו מהפא וצברנו קארמה כשהיינו בשמים, האין זה אומר שאיננו מכירים בכך שתיקון הפא של המאסטר הכרחי? כמובן שאף אחד מאיתנו לא יחשוב בדרך זו ביודעין, ואף אחד מאיתנו לא יסרב להכיר בתיקון הפא של המאסטר. אבל במציאות, הבנה מעוותת כזו מילאה תפקיד כזה והפכה לתירוץ גדול עבור הכוחות הישנים למנוע מאיתנו להצליח בטיפוח שלנו.

אני תוהֶה אם לחלק מהמתרגלים יש הבנות מוטעות דומות, לגבי עקרונות פא אחרים שהמאסטר לימד אותנו. אי ההבנה בנושא הזה בלבד מספיקה כדי למנוע מאיתנו להתרומם בטיפוח. אם איננו יכולים להבין נכון ולהכיר באמת בעקרונות הפא בגלל המושגים המוטעים שלנו, איך הפא יכול להדריך אותנו בטיפוח? איך ייתכן שנוכל לטפח במובן האמיתי?

מנקודת מבט שונה, הטיפוח שלנו כתלמידי דאפא כולל את התהליך של הכרה בתיקון הפא של הבורא.

מתרגל אחד שיתף: "אף שאני יכול ללמוד בעל פה את כתבי הפא, מדוע עדיין אינני יכול לחשוב על עקרונות הפא כשאני נתקל בבעיות ומתמודד איתן על בסיס הפא?" ההבנה שלי היא שמטרת לימוד הפא ולימוד הפא בעל פה היא להיטמע בפא, להבין באמת את עקרונות הפא, וליישם אותם בהתנהגות שלנו. למעשה, כשאנחנו אומרים שהוארנו לכמה עקרונות פא, זה הפא שגילה לנו אותם, זה לא בגלל שאנחנו כל כך חכמים או פיקחים.

אם כך, מדוע קורה לפעמים שהפא חושף עבורנו הקשרים מסוימים ולפעמים לא? זה בגלל שהפא לא יכול לחשוף את ההקשרים העמוקים כשיש קארמת מחשבה וכל מיני דברים רעים במחשבה, מאחר שהפא לא מראה אף אחד מההקשרים שלו לישויות רעות. יתרה מכך, לפא יש דרישות שונות ברמות שונות, כך שהרף נעשה גבוה יותר ומחמיר יותר עם כל התרוממות ברמה, ואדם לא ישיג תובנות חדשות אם הוא נופל אפילו רק בקצת מהדרישות.

שמתי לב גם לבעיה אחרת. אנשים במדינות או באזורים מסוימים הם מנומסים מאוד, והם שמים לב לנימוס ואדיבות, כך שהם מנסים להימנע לגרום לאחרים אי נוחות בכל הקשור למה שהם אומרים או עושים. התנהגות כזו היא ערכית לפי הסטנדרטים של אנשים רגילים, אבל היא עלולה להפוך למכשול עבור מטפחים. לדוגמה, כאשר יש בעיות, רוב המתרגלים לא רוצים להצביע עליהן ישירות אלא מנסים להיות מנומסים או לקיים אינטראקציה הדדית בעקיפין ובטאקט. כתוצאה מכך, שום דבר לא נוגע בהחזקה האמיתית. אחרי תקופת זמן קצרה אף אחד לא יאהב ש"פוגעים בו", וברגע שנוגעים באגו שלו, הוא נוטר טינה. כמו כן, כיוון שהסביבה מחוץ לסין ככלל בטוחה ונוחה, סביבת הטיפוח שלנו הפכה בהדרגה לסביבה שבה כולם מרגישים: "אתם טובים, אני טוב וכולם טובים". בסביבה כזו אי אפשר לטפח באמת, ואם זהו המקרה, עלינו לתקן את הסביבה שלנו.

החברה האנושית כולה עוברת שינויים עצומים כרגע, וייתכן שלא יעבור זמן רב מדי עד שהמאסטר יתקן את העולם האנושי. לכן זה רציני ביותר אם נוכל להגיע לסטנדרטים כדי ללכת בעקבות המאסטר בתיקון הפא של העולם האנושי.

המאסטר אמר ב"התרחקו מהסכנה":

"תיקון הפא של היקום הגיע לעת הסופית, ואחרי שהתקופה הזו תסתיים, יהיה תהליך רציני של בחירה ושל סילוק. דאג לעצמך! תלמידי הדאפא שעברו את התקופה ההיסטורית הזאת, אפילו האלוהויות מכבדות אתכם. גם אתם צריכים להוקיר את עצמכם שהצלחתם לעבור את הרדיפה חסרת התקדים והמרושעת ביותר הזאת. הִפְכוּ למוארים אמיתיים! האלוהויות חושבות שרק זה מה שמפואר"!

תלמידי הדאפא הם גוף אחד ויש לנו המחויבות לעזור זה לזה ולהציל זה את זה. כל תלמיד דאפא שאינו מצליח להשיג הצלחה בטיפוח או מנופה החוצה, הוא אבידה ליקום ולאין ספור הישויות החיות.