קוראים את הפא אך לא סופגים את הפא

(Minghui.org) מאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא לי אמר:

"יש אנשים רבים שרוצים לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות. יש להם מחשבה כזו ורצון כזה, אבל הם לא מצאו את הדרך לטיפוח-תרגול וכתוצאה מכך נוצר להם קושי גדול והם נתקלו בבעיות רבות". ("ג’ואן פאלון" הרצאה ראשונה "צ'יגונג הוא טיפוח-תרגול")

לא חשבתי שיש לי בעיה כזאת, כי מאסטר לי דיבר על אלו שמתרגלים שיטות אחרות של צ'יגונג ולא ידעו את הפאחוק, עיקרון ברמה הגבוהה כמוני. רק לאחרונה הבנתי שלא למדתי את הפא כראוי.

לפני כעשר שנים לא הצלחתי להישאר ממוקדת כשלמדתי את הפא, אז החלטתי לשנן אותו. בהתחלה הבנתי עקרונות רבים והרגשתי שהמאסטר מתקן את הגופים שלי בעולמות שונים. ההרגשה הייתה קדושה ומדהימה. אבל אפילו לאחר ששיננתי את הפא היטב, עדיין לא הצלחתי להתמקד כשקראתי אותו. יכולתי לדקלם את הפא בצורה שוטפת בראשי, אך לא יכולתי לספוג את מה שקראתי. יכולתי לדקלם כל מילה מההרצאה הראשונה בפחות משעה, מהר יותר משיכולתי לקרוא אותו, אך לא ספגתי אפילו את משמעותן השטחית של המילים.

מתרגלת שהכרתי יכלה לקרוא את הפא מהזיכרון מהר יותר ממני – הרצאה אחת ב-40 דקות. שאלתי אם היא יכולה להתעורר לעקרונות שמאחורי המילים; היא אמרה שלא, וניסתה להסביר מדוע זה לא השפיע על הטיפוח שלה. חשבתי שמשהו בתשובתה לא לגמרי תקין.

לאחר מכן סבלתי ממצוקה רצינית, אך לבסוף התגברתי על זה בעזרתו של המאסטר. התחלתי לתהות למה סטיתי לעתים קרובות מנתיב הטיפוח ונכנסתי לצרות. בכמה השנים האחרונות, אף שניסיתי להתגבר על המצב הלא נכון הזה, הצלחתי להישאר ממוקדת רק לזמן קצר כשקראתי את "ג'ואן פאלוןהספר העיקרי של הפאלון דאפא (פאלון גונג)". אחרי כן קראתי את המילים מהר, אבל ספגתי רק קצת ממשמעותן.

לפעמים כשהצלחתי להתמקד במשמעות כל מילה שקראתי, אף שהתהליך היה איטי, הצלחתי להתעורר למשהו כל פעם, ולהרגיש את השינויים בגופי. פעם אחת למדתי שתי הרצאות בתשומת לב, ווידאתי שהבנתי את מה שקראתי. ואז הרגשתי שאני עשויה מהפא ואין לי מושגים אנושיים. זו הייתה הרגשה קדושה ויכולתי להבין למה המאסטר התכוון כשאמר ש"העולם של האושר האולטימטיבי" נוצר על ידי הפא. בפעם אחרת, לאחר שלמדתי את הפא בתשומת לב הרגשתי שגופי נעשה זהב טהור. כששלחתי מחשבות נכונות הרגשתי שהיכולת העל-טבעית שלי מסוגלת לפצל הר.

כל החוויות והרגשות המדהימים האלה היו מרשימים והעניקו לי בטחון. ידעתי שהמאסטר מחזק אותי. עם זאת, רוב הזמן לא יכולתי לעצור את עצמי מללמוד את הפא מהר. לפני שספגתי את מה שקראתי כבר עברתי למשפט הבא.

יום אחד שמעתי על מטפחת שמעתיקה את הפא בתשומת לב וקוראת כל משפט עשרות פעמים לפני שהיא כותבת אותו. היא אמרה: "איני יכולה לטפח ללא ההדרכה של הפא". אני חושבת שהמאסטר אמר לי שלא טיפחתי.

התחלתי להעתיק את הפא בבית גם כן והייתי נחושה לתת להכרה העיקרית שלי להשיג את הפא. וידאתי שידעתי את משמעות המילים לפני שכתבתי אותן. בדרך זו, הוארתי לדברים רבים כל יום. כשהסתכלתי על "ג'ואן  פאלון", באמת הרגשתי שזה ספר שמימי יקר ערך שלימד אותי סודות שמימיים רבים.

המאסטר אמר:

"יש תלמידים שאמרו: "כל משפט שמאסטר לי הונג-ג'י אומר הוא סוד שמימי וחשיפה של סודות שמימיים". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שמינית "מי שמתרגל גונג משיג גונג")

עדיין הרגשתי שמשהו מונע בעדי להיות ממוקדת והייתי צריכה להיאבק בכל כוחי לדכא אותו. שוחחתי על כך עם מתרגלים בקבוצת לימוד הפא שלי, ואחד מהם אמר: "ההכרה המשנית שלך נלחמת בהכרה העיקרית שלך על גופך. כדי שהיא תוכל לטפח. ההכרה המשנית שלך חזקה למדי". דבריו הממו אותי כמו מכת ברק. ברגע שהבנתי מה קורה, המאסטר החל לנקות החוצה את הסידור של הכוחות הישנים – הדרך בה ההכרה המשנית היא שמטפחת. הייתי נחושה לעולם לא להכיר בסידור שכזה.

ומאז, כשהקראתי מהזיכרון את המילים המדויקות בספר מהר עד כדי שלא קלטתי את משמעותן, הייתי עוצרת, שוללת את ההפרעה, ושולחת מחשבות נכונות. ערב אחד בעת שבצעתי מטלות, מחשבה הופיעה: "אני עושה את זה כי אני (ההכרה המשנית) מרוויח הרבה דברים טובים כשאני מקריא את הפא". אמרתי להכרה המשנית: "רק ההכרה העיקרית יכולה לטפח בדאפא. אני הגוף העיקרי, ואתה שומר על הפא. אם אתה נלחם על גופי כדי לקרוא בעצמך את הפא ולטפח אך זה יכשיל אותי בטיפוח שלי, אז מה שעשית יהיה לשווא ואתה לא תקבל כלום מהדברים הטובים. הכוחות הישנים ידעו שהרמה שלך מוגבלת והובילו אותך לעשות את זה. אם תמשיך להפריע לי, אשלח מחשבות נכונות להשמיד אותך".

אחרי המקרה הזה ההפרעה החזקה נעלמה. הצלחתי להקריא מהזיכרון את הפא תוך כדי הליכה או ישיבה במכונית ולהבין בבירור את משמעותה של כל מילה. אמנם מדי פעם איבדתי ריכוז, אבל אני מאמינה שזו הייתה הפרעה מהמושגים שלי או מקארמת המחשבה שלי, שהיו הרבה פחות חמורים מאשר אותה הפרעה החזקה מהשתלטות ההכרה המשנית. לימוד הפא כראוי איפשר לי להבין הרבה עקרונות, כמו גם לזהות את ההחסרות שלי שהמאסטר עזר לי לפתור בזו אחר זו, צעד אחר צעד.

כשאיננו מצליחים לזהות את עקרונות הפא בטיפוח שלנו, משהו חייב להיות לא בסדר, כי אנחנו צריכים את הפא כדי לטפח.

 המאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר:

"כמובן, אין בזה טעות שאמרתי לכם להתייחס לפא כאל המאסטר, אבל המטרה שאמרתי לכם להתייחס לפא כאל המאסטר לא הייתה כזאת. מה היא הייתה? כפי שאתם יודעים, יש לי מאה מיליון תלמידי דאפא. אם אני, הגוף העיקרי, הייתי אומר באופן אישי לכל תלמיד איך לטפח, משגיח עליכם, אם כל אחד מכם היה בא לשאול אותי ישירות כשנתקלים בבעיות, אם טרנספורמציית הגונג של כל אחד מכם, השלמת העולמות שלכם, סילוק הקארמה שלכם והכל מכל שלכם, היה נעשה על-ידי הגוף העיקרי הזה שלי, חישבו על זה, זה בלתי ניתן לעשייה, כי זה בלתי אפשרי לפני שהפא יתקן את העולם האנושי וינקה את המחסומים האחרונים. כשכל כך הרבה תלמידים לא יכולים לראות אותי, איך הם יוכלו לטפח ולתרגל? הפא ישנו. לכן אמרתי לכם להתייחס לפא כאל המאסטר. זו הייתה הסיבה המהותית. אמרתי לכם גם, שהפא הזה הוא כל-כך בעל עוצמה ושילבתי את היכולות הענקיות שלי לתוך כרך הפא הזה, לכן כרך הפא הזה יכול לעשות עבורכם הכול". ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

כיוון שהגוף העיקרי של המאסטר לא יכול נוכח פיזית ולומר לכל אחד מאיתנו מה לעשות בכל מצב, הוא נתן לנו את הפא, וזה מהותי לנתיב בטיפוח שלנו. זֶן בודהיזם סירב להכיר בקיום הפא, ולכן הוא נמשך רק עד האב השישי. חשבו על זה: מה היה קורה אם לא היה לנו את הפא שידריך אותנו?

כמתרגלים, עלינו לא להתייחס לכל מה שמתרגלים אחרים אומרים כאל הפא. כל אחד מטפח ברמה שונה ומבין באופן שונה את עקרונות הפא. יש מתרגלים שאוהבים לשאול אחרים על הבנותיהם מהפא ומתייחסים לזה כאל עיקרון פא. מתרגלת ביקשה את עצתי לעתים קרובות בכל פעם שנתקלה בקונפליקט, ואמרתי לה מה חשבתי שהיא צריכה לעשות. בסוף היא הלכה לעולמה. יש מתרגלים שאוהבים להדריך אחרים לפי העקרונות שהם הוארו אליהם כדי לעזור להם לטפח. אפשר לראות זאת כערעור הפא. לדעתי, נוכל לגלות את ההחזקות שלנו על ידי כך שנשים לב למחשבות ולפעולות שלנו, כמו גם להיעזר בהתנסויות של אחרים, ולסלק את המחשבות שאינן תואמות את הפא בכך שנלך על פי עקרונות הפא. כך נשווה בלימוד ובטיפוח שלנו.

המאסטר אמר לנו:

"אז כשאתה מחפש אותם ומשתמש במה שהם אומרים כפא, האם אין זה לערער את הפא? ובה בעת, זה גורם לבני המשפחה של המאסטר לחטוא נגד הדאפא". ("יסודות להתקדמות במרץ 3"   "מה המשמעות של "לעזור למאסטר לתקן את הפא"?")

"בטוח יש לכם הרבה שאלות. לדעתי אתם יכולים לפתור את כולן באמצעות לימוד הפא. באשר להרבה בעיות ספציפיות, כל עוד אתם לומדים את הפא, אפשר לפתור את כולן". ("הרצאת הפא בועידת הפא (פא-הויי) בפלורידה, ארה"ב" 29 בדצמבר, 2001)

ההבנה שלי היא שאם נהיה ממוקדים כשאנחנו לומדים את הפא, נמצא את התשובות שאנחנו צריכים. רק כשנפתור את הבעיות שלנו בעצמנו, ונואר לעקרונות כשאנחנו לומדים את הפא, לא נסטה.

לדוגמה, מתרגל הצהיר במאמר במינג-הווי שהרבה אנשים לא מקדישים תשומת לב לתוכן של הפא כשהם לומדים אותו. פעם, לאחר שסיימנו ללמוד את הפרק על העין השמימית, הוא שאל את המתרגלים האחרים: "מהם שלושת הגורמים הקובעים את הרמות של העין השמימית שלנו?". אף שחשבתי הרבה, לקח לי זמן רב להיזכר בשני גורמים בלבד. יום אחד, ברגע שהצלחתי להתמקד כשקראתי את הפא, שיננתי את הקטע על העין השמימית. וידאתי שהבנתי את המשמעות של כל מילה שיצאה מפי. באותה תקופה קבלתי תובנות רבות על העין השמימית, כאילו זו הפעם הראשונה שקראתי עליה.

נהגתי לחשוב על העין השמימית כעל העין האנכית במצחו של ארלאנג בסיפור "המסע למערב". היום אני מבינה שהשתמשתי בסיפור לפרש את הפא במקום להתייחס לפא ברצינות. היו מקרים דומים אחרים, והמאסטר עזר לי לתקן את כולם.

כשאנחנו מבינים את עקרונות הפא והולכים אחר מה שהפא מבקש מאיתנו, זה לא קשה לשמור על השין-שינג שלנו, כי הכוח של הפא נמצא מאחורינו. אני מציעה שמתרגלים שיש להם קשיים לטפח את ההכרה העיקרית שלהם יקראו את המאמר במינג-הווי: - האם אנחנו מתייחסים לטיפוח ברצינות?