עזרה למתרגלים עמיתים החווים קארמת מחלה

(Minghui.org) לאחרונה ניהלתי דיון מקיף עם מתרגלת פאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . בשם וויי-פאנג על האופן שבו עלינו להגיב כאשר מתרגלים עמיתים מתמודדים עם קשיים ומצוקות – האם לתמוך ולעזור להם, או לנסות לשנות אותם?

להימנע ממגע עם מתרגלים עמיתים בזמן שנאבקים במצוקה

וויי-פאנג עבדה איתי בעבר על פרויקטים של דאפא. לפני מספר שנים איבדנו קשר אחרי שהיא לקתה בשבץ מוחי וכתוצאה מכך נמנעה ממגע עם מתרגלים אחרים.

מתרגלים מקומיים הגיעו אז לביתי כדי לדון במצבה, ורמזו שמה שגורם לה לבעיות הוא ההחזקות. אני בדרך כלל מעדיפה להימנע מלדון בעניינם של אחרים מאחורי גבם. פשוט אמרתי: "אם יש לכם מחשבות מסוימות, אתם יכולים לשתף אותן עם וויי-פאנג". מאוחר יותר נודע לי שהיא לא רצתה לדון במצבה עם אף אחד מאיתנו.

מה שלדעתי עוזר זה לימוד של הפא והתבוננות פנימה בשקט – זה מה שבאמת עוזר לאדם להשתפר בטיפוח. לעבור מבחני טיפוח תלוי לחלוטין באדם עצמו. אם הלב של אדם אינו משתנה, אחרים לא יכולים לשנות הרבה.

מחפשת תמיכה אך אינה רוצה שיוכיחו אותה

 לאחרונה, וויי-פאנג, שעדיין עוברת קארמת מחלה, הגיעה באופן בלתי צפוי לביתי. עדכנו זו את זה לגבי התקופה שחלפה, ואני שיתפתי שכאשר הייתי כלואה חוויתי תסמינים של שבץ מוחי. הבנתי אז שזאת צורה של רדיפה שמטרתה לשחוק את כוח הרצון שלי. שללתי את הרדיפה וביקשתי מהמאסטר לחזק את נחישותי. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות בכל פעם שהייתה לי הזדמנות, חזרתי בעל-פה על הפא והסתכלתי פנימה למצוא את ההחזקות שלי. התסמינים שלי נעלמו תוך מספר ימים.

המאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר לנו ב"ג'ואן פאלון" (הרצאה רביעית):

"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות".

אם איננו מכירים בתסמינים ואיננו מתייחסים אליהם כאל מחלה של ממש, הם מפסיקים להיות עניין לדאגה.

מאוחר יותר וויי-פאנג סיפרה לי שהיא התמודדה מול המחשבה אם לבוא אליי. היא אפילו הגיעה יום אחד לבניין שלי, אבל לא היה לה האומץ להגיע לדירה שלי, מחשש שאם היא תבוא, אני אתמקד בהחזקות שלה ואנסה בכל מאודי לשנות אותה. אבל אחרי שדיברה איתי היא הבינה שאני בכלל לא כזאת. היא חשה הקלה והשראה עמוקה. חידשנו את שיתוף הפעולה הקודם שלנו על פרויקטים.

מתרגלת אחרת תיארה כיצד היא ואחרים ניסו בעבר לעזור לוויי-פאנג עם קארמת המחלה שלה. אחד מבני המשפחה של ווי-פאנג, שגם הוא מתרגל, היה ממש לא מרוצה מהם, במיוחד כשמישהו שאל את וויי-פאנג: "למה את עדיין במיטה? את צריכה לקום וללמוד את הפא ולעשות את התרגילים". בסופו של דבר בני המשפחה של וויי-פאנג ביקשו מהם לעזוב.

המאסטר אמר בשאלות ותשובות של  "לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004":

"עזרה למתרגלים עמיתים היא דבר שיש לעשותו, ואין שום פגם בכך שלא רוצים להשאיר אף אחד מאחור".

תמיכה ועזרה למתרגלים עמיתים אינה דבר רע, אבל אין הכוונה לשנות אותם. רק הדאפא יכול לשנות מתרגל, ואלו העוברים מצוקה חייבים לרצות באמת להשתנות. אם לבם אינו משתנה ואם אפילו הדאפאבסינית: "החוק הגדול". אינו יכול לשנות אותם. איזו יכולת יש לנו לעשות את זה? יש מתרגלים שמתגברים על ההחזקות והקשיים שלהם באמצעות לימוד הפא. אבל מתרגלים אחרים מאמינים שהם אלה שעזרו לגרום לזה לקרות, ומתעלמים מתפקידו של הדאפא.

לעודד, אבל לא לכפות את נקודות המבט שלנו על מתרגלים

 כאשר מתרגלים מתמודדים עם מצוקות, במיוחד כשהם מתמודדים עם קארמת מחלה, זה בסדר שמתרגלים עמיתים ילמדו איתם את הפא, ישלחו מחשבות נכונות עבורם ויחליפו ביניהם תובנות. זה יכול לעזור למתרגלים להתגבר במהירות על הקשיים.

אבל יש תופעה נפוצה: בין אם זה נאמר בקול רם או לא, מתרגלים עמיתים מקווים בדרך כלל שאלו המתמודדים עם קארמת מחלה ישמרו על קור רוח, יבינו שזה אולי לא מה שזה נראה – זה אולי טיהור גוף – או שהכוחות הישנים מנצלים את ההחזקה שלהם, מה שהופך זאת לסוג של רדיפה או תהליך של השלת קארמה. כשהם מבינים מה זה באמת ומטפלים בזה כראוי, הם עשויים להחלים מיד. מתרגלים אחרים מקווים שהאדם לא ימהר לפנות לטיפול בבית חולים.

מנקודת מבט של הפא, אין שום דבר רע בלקוות שהם לא יפנו מיד לטיפול רפואי. עם זאת, מצב הטיפוח והרמה של כל אדם ואדם שונים, ההבנה והפרשנות שלהם את הפא שונים, והגישה שלהם והתוצאה ישתנו בהתאם.

חלקם באמת משחררים את ההחזקה לחיים ולמוות, סומכים על הדרכתו של המאסטר וכך יוצאים מהקשיים. אחרים, מחשש לסיבוכים, ממשיכים ליטול תרופות בעודם מתרגלים, או שבסופו של דבר הם מתאשפזים. אבל עדיין יש אחרים שמתעקשים להימנע מטיפול בבית חולים; עם זאת, אולי השין-שינג שלהם לא יעמוד בסטנדרט הדרוש, הם יאחזו בהחזקה שלהם ולא יהיו מסוגלים לטפח במרץ קדימה, אלא רק למות.

המאסטר אמר לנו ב" הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018":

"אז בנסיבות כאלו, לפעמים אני חושב שעבור מתרגלים חדשים, או כאלה שהִתמהמהו בטיפוח במשך זמן רב בלי להשתפר, אם אתה נתקל בקארמת מחלה, זו לא בעיה שתלך לבית חולים. זו לא בעיה אם תבקש טיפול בבית חולים, משום שזה משהו בתהליך הטיפוח שלך". (שאלות ותשובות) 

כשאנחנו עוזרים למתרגלים עמיתים להתגבר על קארמת מחלה, עלינו להימנע מלכפות את נקודות המבט שלנו עליהם.

לפני מספר שנים הצטרפה מתרגלת חדשה לקבוצת לימוד הפא שלנו. היא חוותה דימום חריג והלכה לבית החולים לבדיקה, שם אובחנה כחולה בסרטן הרחם. בית החולים המליץ על ניתוח. כמה מתרגלים אמרו לה "לשמור על השִׁיִן-שינג שלה", כלומר, היא לא צריכה לעבור את הניתוח.

יום אחד היא ראתה אותי וסיפרה לי על כך, ואמרה: "מתרגלים עמיתים דחקו בי לשמור על קור רוח ולא לעבור ניתוח. אבל אני עדיין רוצה לעבור את הניתוח".

אמרתי לה: "אז תעשי מה שאת מרגישה שנכון לעשות; טיפוח הוא עניינך. אבל לא משנה מה הבחירה שתעשי, לעולם אל תשכחי שאת מטפחת. לעבור ניתוח הוא גם חלק מטיפוח".

בסופו של דבר, היא המשיכה הלאה ועברה את הניתוח. במהלך הניתוח, הרופאים גילו שהסרטן שלח גרורות באופן נרחב, מה שהצריך כימותרפיה לאחר מכן. כשראתה את ראשיהם הקירחים של מטופלים אחרים שעברו כימותרפיה, והייתה עדה לכאבם וחוסר האונים שלהם שנגרמו מתופעות הלוואי של הטיפול, היא נזכרה בפא של המאסטר. בנחישות נחרצת היא החליטה ללכת בנתיב הטיפוח. זמן קצר לאחר מכן, היא ביקשה להשתחרר מבית החולים.

היא החלימה במהירות כשהיא מגבירה את לימוד הפא שלה, תרגול התרגילים ושליחת מחשבות נכונות. כשראיתי אותה שוב, היא נראתה קורנת ונראתה צעירה הרבה יותר מפעם. במהלך שיחתנו, היה ברור שהבנתה את הפא העמיקה משמעותית.