(Minghui.org) ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!
כשהתחלתי לכתוב את המאמר הזה הבנתי שאני מתנגד לרדיפה באמצעות שימוש בחוק כבר שנים רבות.
נבחרתי לעבוד במשרד בזכות מיומנויות הכתיבה הטובות שלי. מאוחר יותר קודמתי לתפקיד מזכיר ועדת ליגת הנוער של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). תמיד הייתי טוב כשהייתי צריך לבטא את עצמי. לימודי משפטים שיפרו את החשיבה הביקורתית שלי ואת כישורי הדיבור והכתיבה שלי. עמיתיי לעבודה ידעו שאני טוב בתקשורת וחזו לי עתיד אופטימי. גם אני הרגשתי כך.
שמעתי שלי, עמית לעבודה במשרד העבודה והתעסוקה, קורא ספר בשם "ג'ואן פאלון", ושהספר הזה עוזר לאנשים להגיע לרמה של בודהא. עקב עשרות שנים של שטיפת מוח מצד המק"ס ותפקידי במקום העבודה, הרגשתי שזו אמונה טפלה. אז החלטתי לשכנע אותו להפסיק. ביקשתי אותו מידע על פאלון דאפא. הוא סירב לתת לי את העותק שלו של "ג'ואן פאלון" כיוון שהוא קורא בו כל יום. במקום זאת הוא הדפיס במחשב 9 עמודים מהספר ונתן לי אותם. "אחרי שתקרא, תודיע לי אם אתה מעוניין לקנות את הספר", הוא אמר.
אחרי שקראתי את מה שהוא הדפיס, במהלך הפסקת הצהריים שלי, כבר לא חשבתי עוד שפאלון דאפא הוא "אמונות טפלות". השתכנעתי לחלוטין ממה שהפאלון דאפא מלמד, שנראה פשוט לכאורה, אך הוא עמוק. ביקשתי מלי לקנות לי את הספר.
לימודי משפטים
מילדותי התעניינתי בדיונים ובהיגיון. אחרי חטיבת הביניים נרשמתי לתיכון טוב שהתמקד במדעי הרוח. מאוחר יותר למדתי מדעים במכללה והיו לי ציונים מצוינים, אך הרגשתי שמשהו חסר.
בסופו של דבר הבנתי שאני לא מרוצה מהקריירה שלי והיו לי חלומות אחרים כמו להיות עורך דין. אז נרשמתי ללשכה המשפטית המקומית, קניתי ספרים והתחלתי ללמוד משפטים. כדי לקבל תואר במשפטים, צריך לעבור 14 תחומי מקצוע. בכל פעם לקחתי שני תחומי מקצוע ועברתי 8 מהם עד שסיימתי את לימודי התואר במכללה. אחרי שסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד ואז התחתנתי. החלום מימי לימודיי במכללה התפוגג.
אף שלא השלמתי תואר במשפטים, למדתי בכל זאת את הקורסים ללימודי הליבה האלה, כמו: משפט פלילי, משפט אזרחי, היסטוריה משפטית, שפה מתקדמת ולוגיקה. הייתי בקיא בהוראות הדין, וכאשר קיבלתי החלטות, נטיתי לחשוב מנקודת מבטו של החוק.
להתנגד לרדיפה תוך שימוש בחוק
מספר מתרגלים באזור שלי נעצרו ב-2008, ולראשונה שכרנו עורכי דין להגן עליהם. במשך ההליך הזה למדתי שהחוק והצדק לא כובדו. רכשתי הבנה בנושא של תקינות ההליך הפרוצדורלי (כלומר שקיפות לגבי הבסיס לקביעת פסק הדין) ובנושא פסילת ראיות בלתי חוקיות.
נוכחתי שכאשר עומדים מול עורך דין או מישהו שמכיר את החוק – במיוחד כאשר אדם זה גם בקיא במשפטים וגם ישר – היהירות של אותם אנשים שרודפים מתרגלים במערכת המשפט דועכת. אז כשסיפרתי למישהו על הרדיפה או כשחשפתי את הרדיפה, התחלתי להתייחס לכתוב בחוק.
כשהתקרב אחד מ"התאריכים הרגישים" של המק"ס, מנהל החברה ביקש ממני להישאר בבית אחרי העבודה ולא לצאת החוצה. אמרתי לו: "כאן בעבודה, אני צריך לציית למדיניות ולקוד ההתנהגות; אחרי העבודה אני צריך פשוט לציית לחוק, וזה לא קשור אליך, נכון? אפילו בשעות העבודה ההוראות שלך צריכות לעמוד בחוקי ותקנות המפעל לפני שאני מציית להם, נכון?". הוא אמר "אז אין לי זכות להגיד לך מה לעשות?" חייכתי ושאלתי בחזרה, "מה אתה חושב?" הוא נופף בידו בחוסר אונים ואמר לי ללכת
בסביבות המשחקים האולימפיים בבייג'ינג ב-2008, בכירים במקום העבודה שלי חשדו שסיפרתי על הדאפא באינטרנט. הם שמרו עליי בתורנות בתוך משרד האבטחה בחברה ולקחו לי את המחשב. בכירי החברה, סוכני "משרד 610" וכמה אנשים נוספים איימו עליי בתורנות וניסו לאלץ אותי לוותר על אמונתי. שוחחתי איתם בזה אחר זה בהיגיון וסיפרתי להם עובדות על הדאפא.
בחצות הלילה הגיע אדם גבוה בעל פנים כהות שלא הזדהה בפניי. לאחר שהקשיב לי בתשומת לב במשך זמן ארוך, הוא קם ואמר: "אני עוזב עכשיו. לא משנה מי יבוא לכאן, פשוט תגיד לו את מה שסיפרת לי". מבין אנשי האבטחה ששמרו עליי, השומר ליו הסכים לפרוש מארגוני המק"ס ותכנן למצוא עבודה אחרת במקום להיות שוטר. שו אמר שיש לו ספקות בצדקת שליחותו לפקח עליי, משום שהוא הרגיש שעליו להגן עליי.
בשעה 14:30 למחרת, אמרתי בחגיגיות לשו ולמאבטח נוסף: "זומנתי לכאן אתמול בשעה 15:00 ובעוד חצי שעה יסתיימו 24 שעות, שזה גבול המגבלה החוקית. אם לא תוכלו להוכיח ב-30 הדקות הקרובות שהפרתי חוקים כלשהם, אתבע אתכם לדין". שו יצא החוצה מיד, התקשר לקצין רם דרג יותר ושאל: "מה עליי לעשות? הוא מכיר את החוק ואנחנו לא יכולים להמשיך להחזיק אותו". כעבור 10 דקות שוחררתי. מנהל משרד האבטחה החזיר לי את המחשב.
אחרי שחזרתי מנסיעת עסקים בסוף 2008, נאמר לי לעבור מיחידת הייצור ליחידה אחרת. לפני כן הודחתי מתפקיד מזכיר ועדת ליגת הנוער. התייצבתי ביחידה החדשה ונאמר לי שהמשכורת שלי ירדה בדרגה אחת. בדקתי עם משרד העבודה והתעסוקה והם אישרו שהמשכורת ביחידת הייצור גבוהה יותר בדרגה אחת.
הודיתי לאיש הצוות והלכתי למשרד מנהל החברה. כששאלתי אם עשיתי משהו לא נכון, הוא ענה בשלילה ושהוא העביר אותי ליחידה אחרת עקב הכישורים שלי. "אני יודע שיש לך פוטנציאל, אבל אני לא יכול לקדם אותך בגלל מדיניות לא לקדם מי שקשור לפאלון דאפא", הוא הסביר.
"האם אני יכול להעיף מבט במדיניות הזאת, בתקנות?", שאלתי.
"לא," הוא ענה, מנענע בראשו. "גם אם יש לי אני לא יכול להראות לך".
"אפילו לדברים קטנים כמו נטיעת עצים, יש מדיניות כתובה על ידי בכירים רמי דרג. איך יכול להיות שלהחלטה כה גדולה בנושא משאבי אנוש אין מדיניות כתובה? איננו יכולים פשוט לרמות אנשים. נכון?", המשכתי.
"המק"ס תמיד משחקת משחקים עם אנשים", הוא ענה בחוסר אונים.
מאוחר יותר באותו יום נודע לי שמנהל החברה הודיע למשרד העבודה והתעסוקה להעלות את משכורתי בדרגה אחת.
יום אחד בסתיו 2009, המנהל מיאו הזמין אותי לארוחת ערב. הודיתי לו ואמרתי שאין לי זמן. הוא התקשר באותו ערב וביקש ממני לחזור לעבודה. ברגע שהגעתי, הבנתי שבגלל שחילקתי חומרי פאלון דאפא, משרד ביטחון הציבור דיווח עליי לבכירים. כשראיתי שצ'ן, בכיר אחר, נמצא שם, החלטתי לשוחח איתם על פאלון דאפא.
"אולי שמעתם שאני מתרגל פאלון דאפא ואתם סקרנים לגבי זה. היום אני יכול לספר לכם עוד על כך", אמרתי. דיברתי על החוויות שלי בתרגול פאלון דאפא, על התועלת לגוף ולנפש, איך המק"ס רודפת אנשים חפים מפשע, וכמה אבסורדי הדיכוי הזה.
היה כבר כמעט חצות. הצבעתי על השעון שעל הקיר ואמרתי: "שניכם מכירים אותי היטב ואנחנו גם חברים טובים. בטח שמעתם ש'טוב מתוגמל בטוב ורוע מתוגמל ברע'". "בעוד חצי שעה, כבר יהיה מחר ואתם תבצעו למעשה פשע של מעצר בלתי חוקי. לא אכפת לי מהזמן, אבל אני לא רוצה שתסתבכו בצרות". הם שלחו אותי הביתה.
למחרת קראה לי השוטרת מא למשרד עם מיאו, צ'ן ואחרים. היא שאלה אם אוכל לעבוד שעות נוספות במהלך סוף השבוע. הנעתי את ראשי לשלילה ואמרתי שאני צריך לבקר את ההורים שלי. היא אמרה שהיא יכולה לשלוח מישהו לבקר את הוריי בשמי. "ההורים שלי רוצים לראות אותי, לא מישהו אחר", הפסקתי לחייך והמשכתי ברצינות. "בנוסף, כבכירה בחברה, אין לך שום סמכות לעצור עובדים באופן לא חוקי". היא לא ידעה מה לעשות ושחררה אותי. אבל כשביקרתי את הוריי באותו סוף שבוע, הציבו רכב של החברה ללוות אותי כל הזמן.
ב-2010 המנהל ג'ואו ביקש ממני לעבוד בסוף השבוע. שאלתי למה, כיוון שכל המשימות הושלמו. "זו החלטה שלי. בנוסף, תרוויח תשלום עבור שעות נוספות", הוא ענה. כשהבנתי שזהו מעצר בלתי חוקי, אמרתי לו ברצינות: "על פי חוקי העבודה, צריך לשלם עבור עבודה בשעות נוספות וגם נדרשת הסכמתי לכך. מצטער, אני לא זמין". ואז עזבתי.
באותו ערב ראיתי רכב ששיך למקום העבודה שלי מול בניין הדירות שבו גרתי, מול הכניסה לבניין. לקחתי קצת פירות וניגשתי למכונית. עמיתיי לעבודה אמרו במבוכה שמינו אותם להיות שם. נתתי להם את הפירות ואמרתי: "אני לא כועס עליכם. אבל אתם מפרים את החוק. מה שאתם עושים חורג מתיאור התפקיד שלכם". הם אמרו לי שההוראה הגיעה מוואנג, מזכיר המק"ס שהגיע לאחרונה.
שמעתי שוואנג היה בכיר במק"ס במשך שנים רבות ושאנשים פחדו ממנו. הלכתי למשרדו למחרת והצגתי את עצמי. "כמנהיג חברה, מצופה ממך להציג דוגמה טובה של ציות לחוק", הסברתי לו. "אם בכיר ממנה אחרים לפקח על עובד אחרי העבודה, זה לא חוקי. אם רכב חברה משמש לכך, זוהי הפרה נוספת וניצול לרעה של משאבי החברה". הוא לא כעס. הוא נאנח ואמר: אני יודע את זה. אני יוצא לפנסיה תוך שישה חודשים. אין לי ברירה. או שאתה יכול לתבוע אותי...".
כשפגשתי מאוחר יותר עורך דין שהגן על מתרגלים עצורים, סיפרתי לו את הסיפורים האלה. עורך הדין אמר "כבר פרצת את ההגנות שלהם".
הגנתי על עצמי בשימוע
ב-2014 המשטרה מצאה כמה שטרות כסף בביתי שעליהם מודפסות מילים הקשורות לפאלון דאפא, והחזיקה אותי במרכז מעצר. כאשר בכיר בחברה ביקש ממני לוותר על אמונתי, אמרתי שפאלון דאפא הוא טוב ושרשימת הכתות של משרד הביטחון הציבורי אינה כוללת את פאלון דאפא. הבכיר ויתר והלך.
כשהתמודדתי עם חקירה במרכז המעצר, תמיד שאלתי: "איזה פשע ביצעתי? האם שאלתך קשורה למקרה הזה? אם לא, אני לא אענה". תשובה זו עצרה את רוב שאלותיהם. כשראו שהם לא הצליחו לקבל ממני דברים, הגיע סגן מנהל המשטרה. שאלתי כבדרך אגב: "חשבתי שהתיק הזה מטופל על ידי סגן מנהל אחר. למה הוא לא כאן?", הוא כבר היה מרוגז מהתשובות שלי וענה בכעס: "השאלה שלך לא קשורה למקרה, כך שלא אענה". כולם צחקו. שמעתי מאוחר יותר, שסגן המנהל האחר הפסיק להשתתף ברדיפה בשל מאמצי הבהרת האמת של המתרגלים.
עבודת כפייה במעצר היא תופעה נפוצה בסין. משימת העבודה הייתה הכנת מקלות אוזניים מצמר גפן וניפוח בלונים. אני יודע שזה לא חוקי ולא השתתפתי. אבל אסיר אחד הציע שאישאר איתם כדי לשוחח. אז עלה לי רעיון. בזמן שהכנתי מקלות אוזניים מצמר גפן, כתבתי על מקל הצמר גפן: "פאלון דאפא הוא טוב". המילים היו קטנות וברורות. האסירים מחאו כפיים והתחילו לעשות אותו הדבר.
יום אחד הגיע סוהר וקרא: "יש כאן מתרגלי פאלון דאפא?"
"מה קרה?" שאלתי.
"יש לך עט?" הוא שאל.
"כן", אמרתי.
"בבקשה תפסיק לכתוב את המילים האלה. הבוס כועס", הוא אמר.
"אנחנו לא עובדים שמרוויחים כסף", אמרתי. "זה לא חוקי לאלץ עצורים לעבוד. אתם מרוויחים מזה כסף. אז הם הבוסים שלכם, לא הבוסים שלנו", עניתי.
הרמתי את מבטי וראיתי שהסוהר נעלם.
לפני השימוע, אשתי כתבה לי ששכירת עורך דין כדי לכפור באשמה היא משימה לא קלה. היא הציעה שאגן על עצמי. גם אני חשבתי כך והתחלתי לכתוב את הצהרת ההגנה שלי. התמקדתי על כל סעיף וסעיף בכתב האישום. בכתב האישום נטען שהשתמשתי בארגוני כתות כדי לערער את יישום החוק. אבל ערכי הליבה של פאלון דאפא הם אמת-חמלה-סובלנות ואין בפאלון דאפא מנוי לחברות. זו לא כת. בנוסף, כאזרח פרטי, אין לי סמכות המאפשרת לערער את יישום החוק. אז אם מישהו חושב שעשיתי כך, אותו אדם צריך לפרט איזה חוק עורער ובאיזו מידה הוא התערער.
ביום השימוע, התכוננתי להגיש את הצהרת ההגנה שלי. הסוהר התנגד לכך. אמרתי לו: "אם תשלול ממני את זכות ההגנה, אני אלך לשם". לא הייתה לו ברירה אלא לאפשר לי ללכת.
לא הכרתי את ההליך, אבל ידעתי שאני צריך לחשוב פעמיים לפני שאני עונה על שאלותיהם.
"מאיפה מגיעים שטרות הכסף [עם הודעות מודפסות]?" שאלה התובעת
"יש לי עבודה והרווחתי את הכסף", עניתי.
"לְמה נועד הכסף?" היא שאלה
"כסף הוא כסף. אני משתמש בו באותו אופן כמו שאנשים אחרים משתמשים בו", עניתי.
היא נראתה נרגזת ואמרה: "בבקשה תענה ישירות".
"כבר עניתי ישירות", אמרתי לה.
בזמן שהקראתי את הצהרת ההגנה, הרגשתי שכל מילה היא עוצמתית וכל משפט הגיע מלבי. הרגשתי כאילו היקום כולו מקשיב לי. כשהשופט אמר לי לשבת, אמרתי, "אני מעדיף לעמוד כי אני תובע, לא נתבע". אמרתי שאתבע את ג'יאנג דזה-מין, מנהיג המק"ס לשעבר שהחל ברדיפת הפאלון דאפא.
אחר שניתן פסק הדין הבלתי חוקי, כתבתי במהירות ערעור וביקשתי מהתובע המקומי להעבירו לבית המשפט. אולם, התובע המקומי שהיה בתפקיד באותו יום היה שיכור ולא רק התעלם ממני, אלא גם עמד מול דלת התא ושאל אותי: "מי אמר לך לתרגל פאלון גונג?" אמרתי לו בתקיפות: "דווקא בגלל שאני מתרגל פאלון גונג אני חף מפשע!" רציתי לומר עוד, אך הוא הסתובב ונעלם מעיניי. ברגע זה, ראש מחלקה ממרכז המעצר ניגש אליי ושאל אותי: "מה קרה?" הסברתי בקצרה מה קרה ושמתי לב שהוא מסתכל הצידה. ידעתי שהתובע בטח מסתתר בקרבת מקום, אז אמרתי בכוונה בקול רם: "כתובע, אתה שיכור בתפקיד, ומתרשל בתפקידך. אם לא תקבל את הערעור הזה, אשים את השם שלך על הערעור בפעם הבאה!" ראש המחלקה לקח במהירות את הערעור שלי ואמר: "אני אתן לו אותו".
תובע אחר שאל לפני שיצא ממרכז המעצר מה אני חושב.
עניתי: "אפילו לגזור עליי יום אחד עונש זה לא בסדר".
"אבל זה כבר קרה", הוא אמר.
"זה עניין של בית הדין. הייתי חף מפשע ואני חף מפשע", עניתי.
"אנחנו יודעים שאתה חף מפשע. אבל אין לנו ברירה. בכל זאת לא רצינו לגזור עליך עונש מאסר ארוך כפי שהורו לנו הבכירים. זו הסיבה שהתיק שלך נגרר כל כך הרבה זמן", הוא אמר.
התרגשתי מדבריו ואמרתי: "אתה השוטר הראשון שאומר שפאלון דאפא חף מפשע. תוכל לומר לי את שמך?" חשבתי שהוא יהסס, אבל הוא אמר לי מיד. ידעתי שזה אמיתי, כי שמעתי את זה קודם. כל האסירים בתא התרגשו.
כשנכנסתי לכלא, עשו לי "טבילת אש". הובילו אותי לחדר ישיבות עם יותר מ-20 שוטרים. כולם ישבו מלבדי.
"למה הגעת לכאן?", שאל מישהו.
"פאלון דאפא", עניתי.
"כמה חבל!" נאנח שוטר אחד קירח. "יכול היה להיות לך עתיד מזהיר. אתה מרגיש רע בגלל ההורים שלך?"
"אני עובד טוב, אני בן טוב, בעל טוב ואבא טוב. כולם יודעים שאני חף מפשע", עניתי. מאוחר יותר שמעתי שזה היה סגן מנהל קצין החינוך האחראי על רדיפת מתרגלים.
ואז התחלתי לספר לו מה קרה במקום העבודה שלי ובמרכז המעצר. לפני שסיימתי, השוטר הקירח הפסיק אותי ואמר: "אמרת שזו לא אשמתך. אז מי אשם?"
"המק"ס", אמרתי בקול נמוך, כשאני מתחמק להביט בעיניו עקב פחד.
"מי?" הוא שאל בקול רם.
"המק"ס", התיישבתי ואמרתי ברצינות תוך כדי שאני מסתכל לו בעיניים. חשבתי שהם יכו אותי. אבל הוא לא עשה כלום – במקום זאת הוא נראה כמו בלון שירד ממנו האוויר.
סירבתי לעבוד בכלא, או לשנן את חוקי הכלא. ניסיתי לשוחח עם אסירים. עם הזמן, יכולתי לראות שאחרים מתחמקים ממני. שאלתי למה. מישהו סיפר בחשאי שסוהר בשם גאו אמר להם לעשות זאת.
בירכתי את גאו למחרת. הוא שאל מה הבעיה. שאלתי אותו: "האם זו עבירה על החוק לדבר עם אחרים?"
"ברור שלא", הוא ענה.
"אז למה אמרת לאחרים להפסיק לדבר איתי?" שאלתי. "אם עשיתי משהו לא בסדר, בבקשה תגיד לי כדי שאוכל לתקן זאת".
הוא פחד קצת ואמר שהוא לא עשה את זה.
"יש לך דקה לדבר על החוק?", שאלתי.
"לא, לא. אנחנו לא מדברים כאן על החוק", הוא ענה כשהוא מתרחק במהירות מהמקום.
(המשך יבוא)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2025 Minghui.org. All rights reserved
