(Minghui.org) זמן קצר אחרי ששוחררתי, אשתי ומתרגלת נוספת נעצרו כששוחחו עם מישהו בשוק על פאלון דאפא. הגשתי מסמכים משפטיים רבים לסוכנויות ממשלתיות. כיוון ששילבתי את העובדות על הדאפא עם הוראות משפטיות, התוצאות היו טובות מאוד.
לפני השימוע של אשתי, הלכתי לבית הדין עם כל מיני חומרים, וכקרוב משפחה שלה הגשתי בקשה להגן עליה. בזכות הכנה טובה, הדברים התנהלו כשורה והצלחתי לפגוש את השופט האחראי על התיק. שיתפתי את מחשבותיי וביקשתי ממנו משוב. דיברתי המון: על מהו פאלון דאפא ועד לרדיפה ב-1999, מהטבע השליו של הפאלון דאפא ועד לשימוש לא נכון של סעיף האישום: "שימוש בארגון כת כדי לערער את אכיפת החוק", ממאפיינים בסיסיים של פשע ועד לעקרונות של "אין פשע אם לא עוברים על סעיף בחוק", מקמפיינים פוליטיים רבים בעבר ועד לרדיפה משפטית של מתרגלי פאלון דאפא. השופט הקשיב בשקט והנהן שוב ושוב.
מישהו אמר: "מה מקצועך? הסברת את הדברים כל כך טוב". הסתובבתי וראיתי שזו הייתה שופטת. הסתכלתי סביבי וראיתי שזה משרד גדול ושכמה שופטים עבדו שם.
הודיתי לשופטת והמשכתי לדבר עם השופט שהוקצה לתיק. אף שהייתי סניגור קרוב משפחה, הוא אמר לי שחלק מהתיקים ניתנים רק לצפייה אך לא לצילום, וזאת בהתאם למדיניות של בכירים רמי דרג. ביקשתי ממנו לספק בסיס משפטי להנחייה הזאת והוא אמר שאין כזה כלל.
ניגשתי למחלקת הפיקוח המשמעתי של בית הדין והתקבלתי על ידי מישהו שטען שכיהן כשופט בבית דין פלילי בעבר. בתחילה הוא הבטיח לעזור לי לצלם עותק של קובצי התיק. ברגע ששמע שהמקרה קשור לפאלון דאפא, הוא היסס ואמר: "אסור לצלם תיקי פאלון דאפא". כששאלתי מהו הבסיס המשפטי לזה, הוא אמר שזו סוגיה פוליטית ואז המשיך לפטפט על כמה דברים שאינם קשורים.
בזמן ששלחתי מחשבות נכונות כדי לנקות את האלמנטים השליליים מאחוריו, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי: "אנחנו צריכים לפעול על-פי המדיניות הכתובה, לא על-פי מה שאנשים אומרים".
הוא נרגע ואמר: "אתה מלומד ואני לא אתווכח איתך. זה מה שזה ואין לי מה לעשות".
אף ששכרתי עורך דין לזכויות אדם עבור אשתי, עדיין עניתי בחיוב כשבית הדין שאל אם אני צריך סיוע משפטי. רציתי להסביר דברים לעורך הדין החדש הזה כדי שהוא או היא ידעו את העובדות. אחרי שהגעתי לעורכת דין בשם מא, היא אמרה לי בכנות: "עבדתי על תיקים הקשורים לפאלון דאפא ואני יודעת שמתרגלים הם חפים מפשע. אבל אני לא מעזה לומר זאת בבית הדין". הסברתי שהזמנתי עורך דין לזכויות אדם להוביל את הדיון בשימוע ולכפור באשמה. מא רק צריכה לומר בבית הדין שהיא מסכימה. היא הנהנה.
בדרך זו היו לאשתי שלושה סניגורים על אף שבדרך כלל לא מתירים יותר משניים. אבל לא דאגתי. אם השופט יעלה את השאלה הזו, אני אתן את ההזדמנות הזו למא כי רציתי לעזור להציל אותה. במהלך השימוע, השופט לא העלה את הנושא הזה – כנראה משום שלמתרגל השני שנרדף לא היה סניגור. שלושתנו עבדנו יחד היטב באולם בית הדין. עורך הדין לזכויות אדם הוביל את ההצהרה העיקרית בעוד שאני הוספתי תוכן רגיש שעשוי להרגיז את הבכירים. מא רק הייתה צריכה לומר: "אני מסכימה עם הסניגור השני".
לחלץ את אשתי שוב
כמה שנים לאחר מכן, אשתי נעצרה שוב. באותו זמן, גם אני הייתי בסכנה ותכננתי להישאר רחוק מהבית. אמרתי לעצמי: "אם אשאר רחוק מהבית, איך אוכל להציל את אשתי או להתנגד לרדיפה?" אז החלטתי להתמודד עם המצב ישירות.
הגעתי לתחנת המשטרה ואמרתי: "אני רוצה לחזור הביתה, אבל אין לי מפתח. שמעתי שאשתי נעצרה והיא עצורה כאן. אני רוצה לדעת למה היא נעצרה ואני גם צריך לקחת ממנה את המפתחות". השוטר בתורנות אמר שהשוטר שטיפל בזה יחזור בעוד שעה וביקש ממני לחכות.
עברו שעתיים או שלוש, אבל אותו שוטר עדיין לא הגיע. השוטר האחראי על המקרה הזה אמר לי שהשוטר האחראי על החפצים שהוחרמו שיכור, וביקש ממני לחזור למחרת. אמרתי: "חיכיתי כאן כמה שעות. איפה אני יכול להישאר הלילה?" הוא אמר שאין לו מה לעשות. כשאני עומד מולו התקשרתי לקו החם של המשטרה (110) ופקידת הקבלה אמרה שהם יפתרו את זה. אז קיבלתי את המפתחות וחזרתי הביתה.
כמה ימים לאחר מכן הלכתי שוב לתחנת המשטרה עם שני מסמכים. אחד מהם היה הודעה מספר 39 של משרד הביטחון הציבורי משנת 2000 שמנתה רשימה של 14 סוגי ארגונים של כתות. הפאלון דאפא לא היה ביניהם. המסמך השני היה הודעה מספר 50: משרד העיתונות וההוצאה לאור בסין ביטל ב-2011 את האיסור על הוצאה לאור של ספרי הפאלון גונג.
פקידת הקבלה לא הייתה מוכן לקבל את המסמכים. אמרתי ברצינות: "אלה קשורים לתיק שלי כי הם יכולים להוכיח שאשתי חפה מפשע. הם מראים שהפריטים שהוחרמו מביתי הם רכוש חוקי". אז היא קיבלה אותם.
באותו זמן, החומרים שסופקו על ידי "פורום הצדק" של המתרגלים היו יסודיים מאוד. בעקבות הדוגמאות האלה, תבעתי את השוטרים המעורבים בתיק הזה. שלחתי את הניירת למערכת המשפט ברמה הלאומית, ברמת הפרובינציה וברמת העיר, ולמערכות המשפט ברמת המועצה, כמו גם לשוטרים עצמם. קיבלתי מספר שיחות טלפון. חלק מהאנשים גילו אמפתיה וחלקם סיפקו עצה. אף אחד מהם לא חלק עליי. ככל שהתיק התקדם, שלחתי בדואר מסמכים נוספים לסוכנויות ממשלתיות רלוונטיות.
כשהתיק הגיע למשרד התביעה, פניתי לשוטר האחראי על התיק ודרשתי שיוחזרו פריטים שהוחרמו שאינם קשורים לתיק. הוא אמר שכולם רלוונטיים וסירב לתת לי משהו. ביקשתי רשימת מלאי והוא ניסה להתעלם ממני. חזרתי על בקשתי בהתאם להוראות התביעה כאמור בסעיפי החוק "מידע על טיפול בתיקים פתוחים". לא הייתה לו ברירה. הוא החזיר כעבור מספר ימים את המחשב, הטלפון הנייד וכמה פריטים נוספים.
לאחר שקיבלתי את פסק הדין, ראיתי שכתוב בו שחומרי המידע שנמצאו בביתנו לא הופקו על ידי הנאשמת עצמה. אז הלכתי שוב לתחנת המשטרה וביקשתי להחזיר פריטים שאינם קשורים לתיק. השוטר שטיפל בתיק לא עשה דבר, אז הלכתי לקצין העתירות של מחלקת המשטרה. משרד העתירות תמך, אך תחנת המשטרה עדיין לא עשתה דבר.
כשפניתי שוב למשרד העתירות, אחד השוטרים אמר שהמנהל וגם מנהל משרד הביטחון הפוליטי נמצאים בפגישה בבניין אחר. הוא ביקש מהם שיבואו לאחר הפגישה. שאנג, מנהל משרד הביטחון הפוליטי, היה עוין ואמר שכל חפציהם של מתרגלי פאלון דאפא קשורים לתיק. "איך המדפסת שלנו רלוונטית?" שאלתי. הוא לא יכול היה לענות והיה נבוך.
בעזרת משרד העתירות, ליו, סגן מנהל תחנת המשטרה, אמר שנוכל לקבל את הפריטים חזרה. עד אז, אשתי חזרה הביתה והלכנו לשם יחד. ליו אמר לנו שהוא אינו יכול להחזיר את כרטיסי ה-micro SD האלה עם מידע נגד המק"ס. אמרתי שניקח את כל מה שאינו במחלוקת, ועל השאר נוכל לדון במועד מאוחר יותר. ליו הסכים בשמחה.
אמרתי שוב, "אבל יש כל כך הרבה דברים. זה הובא לכאן בניידת משטרה. כמה זמן ייקח לנו לסחוב את הכל ביד? למה שלא תשתמשו בניידת המשטרה שלכם כדי לעזור לנו לקחת את זה?" ליו הסכים מיד, ואמר, "אין בעיה", ואז הוסיף, "אבל אל תשתמשו בניידת עם האורות המהבהבים, זה בולט מדי. תשתמשו ברכב הרשמי." הוא וכמה שוטרים העמיסו את הפריטים אחד אחד לתוך הניידת, ומילאו אותה עד אפס מקום. ליו ליווה את הניידת כל הדרך לביתי. בדרך חזרה, הוא אמר בנימה חנופה, "אח, אחות, לנסוע למסור את הדברים האלה היום לא היה ענייני רשמי; זו הייתה אחריותי האישית." הודינו לו.
כיוון שהתעקשנו לקבל חזרה את ספרי הפאלון דאפא שלנו, מנהל תחנת המשטרה ג'אנג קרא לנו לחדר נפרד ולחש לנו: "קראתי את כל המסמכים שלכם וגם בדקתי את המידע באינטרנט, ואני יודע שמה שאתם אומרים הוא נכון. אבל אם אחזיר לכם את ספרי הפאלון דאפא בלי אישור, אאבד את עבודתי", הוא הסביר. הוא גם סיפר לנו כיצד עזר למתרגלים בעבר בתחנות משטרה אחרות. אמרנו שזה בסדר לעת עתה, אבל לא נוותר. הוא נראה שמח ושאל "האם יש מכשירים אלקטרוניים אחרים שלא הוחזרו?" עניתי לו כבדרך אגב: "כרטיס הזיכרון של נגן המדיה עדיין לא הוחזר." הוא אמר מיד: "אטפל בזה מיד" ונתן לנו את כרטיסי ה-micro SD.
כשמתרגלים עמיתים שמעו את סיפורי, הם השיגו מחשבות נכונות. חלקם ביקשו חזרה פריטים שהוחרמו מהם, כמו תלת אופן, שהוחזר.
ערעור ועתירה
אף שאשתי חזרה הביתה, התיק שלה עדיין לא נסגר. הגשתי בקשה להגן עליה כבן משפחה והשופטת אישרה זאת. כשהיא שאלה אם אנחנו צריכים סיוע משפטי, אמרנו שכן מפני שרצינו שעורכי דין אחרים ידעו את העובדות.
אשתי ואני בחנו כל מקרה שבו הבכירים הפרו את החוק. הכנו את החומרים והגשנו אותם לבית הדין הביניים לערעורים. כמו כן, סיפרנו לשופטת את העובדות על פאלון דאפא כל פעם שנפגשנו איתה.
עורכת דין בשם דנג שמונתה על ידי משרד המשפטים יצרה איתנו קשר מספר ימים לאחר מכן. נפגשנו איתה במשרד עורכי הדין שלה כשבידינו מסמכים המכילים את החוקים הרלוונטיים. היא הייתה מאוד מסבירת פנים, ואמרה שכבר עיינה בתיק. התיק אכן הכיל נקודות רבות ולא סבירות, והיא שאלה לגבי דרישותינו. אשתי הסבירה בקצרה את המעשים הבלתי חוקיים השונים שבוצעו בתהליך על ידי לשכת הביטחון הציבור, התובעת ובית המשפט ואמרה לה שביקשנו דיון פומבי למשפט בערכאה השנייה. עורכת הדין ד' אמרה שתנסה לתקשר עם השופט במשפט בערכאה השנייה כדי לראות אם ניתן להגיע להסכם. לאחר מכן הסברתי מנקודת מבט משפטית את חוקיות האמונה הדתית ואת אי- החוקיות של הרדיפה, נתתי לה את שני המסמכים שהבאנו, וביקשתי ממנה לעיין בהם היטב. במהלך השיחה, עורכת הדין נראתה די ישרה ואוהדת. שיבחנו אותה ועודדנו אותה. לבסוף, שאלתי אותה, "אם מצב דומה יתרחש שוב, האם תהיי מוכנה להגן על מתרגלי פאלון גונג?" היא לא ענתה ישירות, אך היה ברור מדבריה שהיא מסוגלת לעשות זאת.
באותה תקופה אשתי קראה מאמר באתר מינג-הווי שכותרתו "בהשראת סיפורו של אדם רגיל ששלח בדואר 10,000 מכתבי מחאה, ואילץ את המשטרה לבטל את התיק". שהמליץ לשלוח מכתבים במקרי רדיפה כדי להבהיר את העובדות החוקיות. לפיכך היא כתבה מכתב בבקשה לקיום דיון ציבורי למשפט בערכאה השנייה. המכתב מנה את כל המקרים שבהם בכירים הפרו את החוק בעת הטיפול בתיק. הוספתי גם שתרגול דאפא הוא חוקי, ושהאיסור על ספרי דאפא בוטל. שלחנו כ-200 עותקים של מכתב זה לסוכנויות ממשלתיות שונות וקיבלנו משוב חיובי.
קצת יותר מחודש לאחר מכן, עורכת הדין ד' סיפרה לי שהשופטת ביקשה ממנה מספר פעמים להגיש את כתב ההגנה שלה, והיא התחילה להרגיש את הלחץ. אמרתי לה, "את לא יכולה להגיש את זה. השופטת רק רוצה להימנע ממשפט. אם תגישי את כתב ההגנה, התיק ייסגר מיד ולא תהיה לנו הזדמנות להתגונן." היא הייתה מתוסכלת מאוד וקיוותה שאוכל לדבר עם השופטת.
אשתי ואני דנו על כך והבנו: בית המשפט לערעורים לא רוצה לקיים דיון, לכן השופטת מפעילה לחץ על עורכת הדין, שהיא, אחרי הכול, עורכת דין מסייעת. ייתכן שהיא לא תוכל לעמוד בלחץ ולהגיש את הצהרת ההגנה שלה ללא הסכמתנו. אז בית המשפט לערעורים יסגור את התיק ללא דיון; כך תיקים באזורנו תמיד נסגרו בחיפזון בעבר. כדי למנוע זאת, עלינו להגיש מכתב לסיום העסקתה לבית המשפט לערעורים. כך היא לא תהיה כשירה לייצג אותנו והשופטת לא תבקש ממנה את הצהרת ההגנה. כתבנו במהירות הצהרה לסיום העסקתה של עורכת הדין שלנו והגשנו אותה לבית המשפט לערעורים. השופטת לא שאלה מה הסיבה, אלא רק האם למנות עורך דין סיוע אחר. הסכמנו מיד, שכן זו הייתה הזדמנות טובה ליצור קשר נוסף עם עורכי דין. מאוחר יותר, עורכת הדין דנג הביעה חוסר הבנה שלה לגבי הפיטורים המהירים שלנו. אמרנו לה "זה בגלל שלא רצינו שתהיה תחת יותר מדי לחץ." היא הבינה.
לאחר מכן, בית המשפט הביניים מינה עורך דין נוסף, ה'. כשהיא התקשרה לראשונה, היא מיד שאלה מדוע עורך הדין הקודם פוטר, ואשתי הסבירה את המצב. לאחר מכן אמרה, "אז פשוט דחו אותי על הסף; אני בספק אם אני עומד בדרישות שלכם." אשתי לא ידעה איך להגיב לרגע, אז היא הסכימה.
כשהגעתי הביתה, אשתי סיפרה לי על זה, ואמרתי, "אל תדחה אותה על הסף. אנחנו צריכים לתת לה הזדמנות. לכל הפחות, אנחנו צריכים להיפגש ולדבר. איך היא יודעת שהיא לא יכולה לעשות את זה? אני אתקשר אליה ואנסה שוב." אז חייגתי למספר ואמרתי, "הבקשה שלנו לא באמת כל כך קשה. האם אתם, עורכי דין, לא אמורים לטפל בתיקים באופן עצמאי? האם אתם לא צריכים להקשיב לדעות של הלקוחות שלכם? מה לשכת המשפטים יכולה לעשות לכם אם לא תגישו את כתב ההגנה שלכם?" היא צחקה ואמרה, "זה נכון. למעשה, אין הרבה לחץ מצד לשכת המשפטים. אי הגשת כתב ההגנה חוסכת לי צרות!" אז קבענו להיפגש במשרד עורכי הדין שלה.
משרד המשפטים מינה עורכת דין אחרת בשם האן. בתחילה היא הביעה אי-רצון, אבל התקשרתי אליה ואמרתי לה שהבקשה שלנו לא כל כך קשה והסברתי קצת את המצב. היא צחקה, וקבענו פגישה במשרדה. היא לא ידעה שום דבר על פאלון דאפא, אבל הייתה מוכנה להקשיב. שוחחנו במשך יותר משעתיים, החל מהמקרה הזה ועד לרדיפה בכללותה, מהפרשנויות השיפוטיות הלא חוקתיות של בית הדין העליון וגם של משרד התביעה העליון ועד לאופן שבו בכירים מקומיים הפרו את החוק בטיפול בתיקי פאלון דאפא, מתמיכת המק"ס בדאפא לפני 1999 ועד לרדיפה ב-20 השנים האחרונות פלוס, וממהפכת התרבות ותקרית ה-4 ביוני ב-1989 ועד לתוצאות החמורות של רדיפה המבוססת על אמונה.
במהלך השיחה האן טיפלה בכמה פניות אחרות, אבל כל פעם חזרה לנושא שלנו והייתה מוכנה לעזור לנו. השארנו לה את המסמכים הרלוונטיים מתוך החוק המראים את אי-חוקיות הרדיפה.
כאשר מתרגלים אחרים נעצרו מאוחר יותר, היא הציעה לעזור וגבתה תשלום נמוך.
בילינו מספר חודשים בניסיון להשיג שימוע פומבי, אבל השופט סירב. הוא התקשר אלינו יום אחד ואמר שהדיון הסתיים ונוכל לערער אם נרצה. לא הכרנו מתרגלים שעשו זאת בעבר. אז ביקשנו עזרה מ"פורום הצדק", ומתרגלים שיתפו את מחשבותיהם: המטרה שלנו הייתה לחשוף את הרדיפה; וחשוב מכך, אנחנו עוזרים ליותר אנשים ללמוד עובדות בדרך זו. בהשוואה לערעור, עתירה היא גמישה יותר. יכולנו להבהיר את האמת מהיבטים של החוק והמשפט, של הערכים האוניברסליים של המוסר, האמונה והמצפון.
אשתי ואני עבדנו יחד, וסיימנו טיוטה המפרטת איך כל המוסדות רמסו את החוק תחת מסווה של חוק ורדפו אזרחים טובים ושומרי חוק. לאחר שמתרגלים בפורום הצדק בחנו אותה, הדפסנו אותה להגשה לבית דין הביניים ביחד עם פירוט סעיפי החוק הרלוונטיים. שלחנו גם מחשבות נכונות כדי שכל מי שקורא את המסמכים יבין את העובדות ויפסיק לעשות מעשים רעים.
לאחר הגשת העתירה, השופט הראשי הוחלף מספר פעמים. על פני השטח היינו צריכים ללכת לשם שוב ושוב, אבל במציאות ידענו שזה בגלל שיותר אנשים צריכים לדעת את העובדות. לאחר שנה, מישהו מבית הדין הודיע לנו להתייצב לשימוע של העתירה.
התייעצנו עם פורום הצדק ומתרגלים שם סיפקו כמה עצות. מכיוון שלא ידענו איך הדברים יתנהלו, אשתי ואני כתבנו, כל אחד מאיתנו, הצהרת הגנה בת 10 עמודים כדי שכל אחד מאיתנו יוכל להגן על התיק באופן אישי. סיפרנו על כך למתרגלים אחרים והם הסכימו לתמוך בנו במחשבות נכונות.
לאחר שהגענו לשימוע, הבנו שהתיק עבר דרך שלושה שופטים וחזר לשופטת המקורית. כנראה בגלל שהשופטים האחרים קראו את המסמכים שלנו ולא רצו עוד להשתתף ברדיפה. השופטת רק רצתה ל"נפנף" אותנו וקבעה לשמוע תיק נוסף באותו הזמן שנקבע לנו. אבל לא ויתרנו.
כשראתה כמה טוב היינו מוכנים, השופטת הופתע. השימוע הסתיים תוך שעה. אשתי סיכמה את התיק וציינה כיצד בכירים הפרו את החוק בתהליך הזה. לאחר מכן התחלתי להקריא את הצהרת ההגנה שלי. השופטת ניסתה להפריע לי, אך לא הצליחה, והקראתי את כל הצהרת ההגנה שלי, וביקשתי מבית דין הביניים לקבוע מועד נוסף למשפט הזה.
מחשבות נוספות
למדתי הרבה מהתהליך הזה.
ראשית, טיפוח בפועל הוא קריטי.
המאסטר אמר ב" לימוד הפא בוועידה של 2007 בניו יורק":
"אתם לא יכולים להרפות מהטיפוח האישי שלכם. לא משנה מה אתם עושים, בין אם זה הבהרת העובדות או פרויקטים שמאמתים את הדאפא, אתם קודם כל חייבים לשים בעדיפות ראשונה את טיפוח עצמכם היטב; רק אז הדברים שאתם עושים יכולים להיות יותר קדושים, כי אז אתם תלמידי דאפא, ועושים דברים כתלמידי דאפא כדי לאמת את הפא".
כמתרגלים, ייתכן שיש לנו מיומנויות ויכולות. בלי אמונה במורה ובדאפא, בלי הבנה ברורה של הדאפא, ובלי מחשבות נכונות חזקות, איננו יכולים לעשות דבר.
תרגלתי את נקודות השיחה הללו פעמים רבות ואפילו יכולתי לדקלם אותן. אבל ברגעים קריטיים, גם אם יודעים היטב את החומר, בלי מחשבה נכונה מאחורי המילים לא תהיה האנרגיה של מטפח, ולא יהיה לזה אפקט.
שנית, מנטליות של התפארות יכולה להיות מזיקה מאוד.
המאסטר אמר ב"הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003":
"בזמן הנוכחי, לא משנה אם תלמידי הדאפא מאמתים את הפא בקבוצה או שאתה מבהיר את האמת לבד, כל זה הצורך של הדאפא. כל עוד תיקון הפא דורש את זה עליך לעשות אותו היטב, ואין על מה לדבר. אל תהפכו ליומרניים בגלל התפקידים שלכם, גם אל תרגישו שאתם שונים מהאחרים. כל אחד מכם הוא חלקיק ובעיניי אף אחד לא יותר טוב מאף אחד אחר, כי את כולכם דליתי באותו הזמן. (מחיאות כפיים) לחלק יש יכולות חזקות יותר בהיבטים האלה, לחלק יש יכולות חזקות יותר בהיבטים אחרים - אבל אין עליכם להתפרע במחשבתכם בגלל זה. אתה אומר שיש לך את היכולות הכה גדולות, ככה וככה, אבל הפא העניק לך אותן! זה לא היה הולך אם לא היית משיג את היכולות האלה. הצורך של תיקון הפא גרם לחכמה שלך להגיע לדרגה ההיא, לכן אין עליך לחשוב שאתה בעל יכולת. יש מתרגלים שרוצים שאני אראה את היכולת שלהם. למעשה אני חושב שאת כל זה אני נתתי לכם, לא צריך להסתכל".
מתרגלי פאלון דאפא הם אנשים טובים. אם הרדיפה הזו לא הייתה מתרחשת, לא היינו צריכים לקרוא את ההוראות המשפטיות הללו אלא אם כן זו הייתה עבודתנו. אבל הרדיפה אכן התרחשה והיא נמשכת, כך שאין לנו ברירה.
יש מתרגלים שהשקיעו מאמץ בתחומים אלה והגיעו להישגים מסוימים והם עשויים לקבל שבחים ממתרגלים אחרים. אני תמיד מזכיר לעצמי שכל היכולות שלי מגיעות מהדאפא ומהמאסטר. אין לי סיבה להתפאר.
שלישית, לא לסמוך על אחרים. התנגדות לרדיפה דורשת לא רק את היכולת לבטא רעיונות היטב, אלא גם את האומץ לדבר ולכתוב. לחלק מהמתרגלים יש פחד ולכן הם מסתמכים על אחרים.
אבל המאסטר מצפה מכל מתרגל להצליח. זה לא נכון לסמוך על אחרים או להיות זה שסומכים עליו. כשיש לנו החזקה לעשות דברים עם מנטליות חזקה של התפארות, ייתכן שיהיו לנו בעיות בטיפוח. ההחזקה לתְלוּת עלולה להשפיע לרעה גם על מתרגלים אחרים.
המאסטר הזכיר פעמים רבות שעלינו לשחרר את הפחד.
"למעשה, אלה שלא יכולים לצעוד קדימה, לא משנה באיזה תירוץ, מסתירים פחד. אבל עבור מטפחים, פחד או היעדר פחד מעידים על האנושיות או האלוהִִיות [של האדם], וזה מה שמבחין בין מטפחים לאנשים רגילים. זה משהו שמטפח חייב להתמודד אתו, וזאת ההחזקה האנושית הגדולה ביותר שמטפח צריך לסלק." (יסודות להתקדמות במרץ 3, "לימדו את הפא היטב, ולא יהיה קשה להיפטר מהחזקות")
מתרגל אחד באזור סמוך נעצר בשנה שעברה ומתרגלים שם ביקשו ממני לעזור. הצעתי להם להתקשר למשרד התביעה ולבדוק אם התיק כבר הוגש. אבל הם רצו שאני אעשה את שיחת הטלפון הזאת. חשבתי על זה ועניתי: "אם אינכם יכולים לבצע את שיחת הטלפון הזו, אז אני לא יכול לעזור לכם".
חלק מהמתרגלים לא הבינו. הסברתי שכל אחד מאיתנו צריך ללכת בנתיב שלו. אם הם אינם יכולים לעשות את הדברים הפשוטים האלה בגלל פחד, זה אומר שהם צריכים להשתפר בתחום הזה. הטיפוח שלנו הוא החשוב ביותר.
לבסוף, יש שאלה לגבי שכירת עורכי דין. התחלתי לפעול הדדית עם עורכי דין לפני שנים רבות כדי להתנגד לרדיפה. בשנים האחרונות רק מעט עורכי דין מוכנים לכפור באשמת מתרגלים. הסיבה לכך היא שמופעל עליהם לחץ.
סיבה נוספת היא שחלק מהמתרגלים משבחים ומעריצים את עורכי הדין הללו באופן שקשור לתרבות המק"ס. זה עלול לדחוף את עורכי הדין הללו לכיוון הלא נכון. בנוסף, יש מקרי רדיפה רבים בכל רחבי המדינה, ועורכי הדין הללו עלולים להיות עסוקים מאוד.
ידעתי שעלינו לפנות לעורכי דין מקומיים ולתת להם הזדמנויות להגן על הדאפא. כשאנחנו מספרים להם את העובדות נוכל לעזור להציל אותם, לשפר את הסביבה המקומית, ויותר עורכי דין יהיו מוכנים לכפור באשמה בשם המתרגלים. קל ליצור קשר עם עורכי דין מקומיים ושכר הטרחה שלהם נמוך יחסית.
בשתי הפעמים שאשתי נעצרה יצרתי קשר עם עורכי דין מקומיים, וזה לא היה קשה. הם מחכים שיצילו אותם. בפעם השנייה שאשתי נעצרה, יותר מ-20 עורכי דין היו מוכנים לעזור. שכר הטרחה הגבוה ביותר היה רק 10,000 יואן (1,400 דולר) וחלקם ביקשו פחות ממחצית המחיר הזה.
נתקלתי גם בהפרעות בזמן שכתבתי את ההתנסות הזאת, שנפסקו בדיוק כשהשלמתי את המשימה. ההבנה שלי היא שלמאמרים של תלמידי דאפא יש השפעה: הם יכולים לפוגג את הרוע ולהציל אנשים. לכן לא משנה מה, אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות. זה מפני שלשם כך אנחנו כאן.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2025 Minghui.org. All rights reserved
