מִילֵה-רִיפּה וגשה צקפואה: רצינות הטיפוח וסילוק הקארמה

(Minghui.org) אחרי שלאחרונה קראתי שוב את "סיפור הטיפוח של בודהא מִילֵה-רִיפּה" שפורסם באתר מינג-הווי יש לי עכשיו הבנה טובה יותר לגבי רצינות הטיפוח וסילוק הקארמה. במאמר הזה הטקסט בכתב המוטה נלקח מהפרק העשירי ומהפרק האחד עשר של הסדרה; בכל סוף פסקה אני משתף בסוגריים מרובעים את הבנתי מהסיפור.

לאחר ההישגים של הבאת תועלת לאינספור ישויות, הנכבד פגש את גֶשֶה צקפּואה בדרין (גֶשֶה הוא תואר אקדמי של בודהיסט טיבטי). צקפּואה היה קמצן ביותר בנוגע לכסף, אך תושבים בדרין כיבדו אותו כי הוא היה מלומד. הוא תמיד הוזמן לסעודות כאורח הכבוד. לאחר שצקפּואה פגש את הנכבד, הוא היה מנומס ונאמן כלפיי חוץ אך קנאי בלב. הוא שאל שאלות קשות בפומבי אין ספור פעמים בניסיון להביך את הנכבד, אך אף פעם לא הצליח.

בדרין (גֶשֶה הוא תואר אקדמי של בודהיסט טיבטי). צקפּואה היה קמצן ביותר בנוגע לכסף, אך תושבים בדרין כיבדו אותו כי הוא היה מלומד. הוא תמיד הוזמן לסעודות כאורח הכבוד. לאחר שצקפּואה פגש את הנכבד, הוא היה מנומס ונאמן כלפיי חוץ אך קנאי בלב. הוא שאל שאלות קשות בפומבי אין ספור פעמים בניסיון להביך את הנכבד, אך אף פעם לא הצליח.

חמלתו של מילה ריפה כלפי האישה שהרעילה אותו

לגֶשֶה צקפּואה הייתה פילגש. הוא ביקש ממנה לשים רעל בגבינה ולקחת אותה לנכבד כדי להרוג אותו. הוא הבטיח שייתן לה חתיכה גדולה של אבן ירקן לאחר שתעשה זאת. האישה האמינה לו ולקחה את הגבינה המורעלת לנכבד כמנחה. [מתוך שאיפתו לתהילה ורווח חומרי, צקפואה הורה לפילגשו להרעיל את מילה ריפה].

הנכבד כבר לגמרי היה מודע לזה. באמצעות יכולת החיזיון שלו הוא בחן את היחסים הקארמתיים וידע שאלו בעלי הקרבה הגורלית ניצלו. אף שהרעל לא יכול היה לפגוע בו, הנירוואנה שלו הייתה קרובה, אז הוא החליט לקבל את הרעל כמנחה. הנכבד גם ידע שאם האישה לא תקבל את אבן הירקן לפני שתיתן לו את הגבינה המורעלת, היא לא תקבל אותה בכלל, כי צקפּואה לעולם לא ייתן לה אותה אחר כך. אז הנכבד אמר לאישה: "לא אקבל זאת עכשיו. אם תחזרי מאוחר יותר, בטח אז אקבל אותה". [על אף חמדנותה של האשה וראייתה קצרת הטווח, מילה ריפה רצה להצילה בהשתמש בתחבולה הזו].

כשהאישה שמעה את דבריו של הנכבד היא התפלאה ונחרדה. היא חשדה שאולי הנכבד יודע שהגבינה מורעלת. היא עזבה עצבנית ולא שקטה. [מצפונה של האישה התעורר, אז היא ידעה שפעולותיה שגויות].

לאחר שראתה את צקפּואה היא סיפרה לו מה שקרה ואמרה שלנכבד יש בוודאי יכולות על טבעיות, ולכן הוא לא הסכים לקבל את הגבינה.

צקפּואה השיב: "שטויות! אם יש לו יכולות על טבעיות, הוא לא היה מבקש ממך להביא לו את הגבינה מאוחר יותר. או שהוא היה אומר לך לאכול אותה. אבל הוא ביקש ממך להביא לו אותה מאוחר יותר. זה מראה בבירור שאין לו כוח על טבעי. אז קחי את אבן הירקן הזאת וקחי אליו את הגבינה. הפעם, תוודאי שהוא אוכל אותה!" ואז הוא נתן לה את אבן הירקן. [מתוך בורות ומתוך תשוקה חזקה להצליח במזימתו, צקפואה המשיך בתוכניתו].

האישה אמרה: "כולם מאמינים שוודאי יש לו יכולת על טבעית. בגלל זה הוא לא אכל את הגבינה אתמול. אם אביא לו אותה היום, בטוח שהוא לא יאכל אותה. אני כל כך מפחדת ואיני מעזה ללכת. עכשיו איני רוצה את אבן הירקן. בבקשה סלח לי. איני יכולה לעשות זאת עבורך". [מצפונה של האשה לא נתן לה לעשות מעשה רע].

צקפּואה אמר: "רק שוטים יאמינו שיש לו כוח על טבעי. הם לא קוראים את הסוטרות, אינם רציונלים, ומרומים על ידי השקרים שלו. קראתי בסוטרות שאנשים בעלי יכולות על טבעיות אינם כמוהו. אני מבטיח לך שאין לו יכולת על טבעית. עכשיו לכי והביאי לו את הגבינה המורעלת לאכול. אם נצליח, לא אאכזב אותך. אנחנו מאוהבים כבר זמן רב ואיני חושב שאנחנו צריכים להמשיך לחשוש שירכלו עלינו. אם תוכלי לבצע זאת, אתחתן איתך. לא רק שאבן הירקן הזאת תהיה שלך, אלא גם תהיי בעלת שליטה על נכסיי בתוך ומחוץ לבית. בין אם נהיה עשירים או עניים, נישאר יחד עד שנמות. את מסכימה?" [צקפואה המשיך לפתות את האישה באמצעות היגיון, תאווה, ותשוקתה לרווח חומרי].

האישה האמינה לו. היא שוב שמה רעל באחת הגבינות ולקחה אותן לנכבד כמנחה. הנכבד חייך וקיבל אותן. האישה חשבה: "הגֶשֶה צודק. באמת אין לו שום יכולת על טבעית!" [כדי למלא אחר תשוקותיה, האשה האמינה למה שהוא אמר, וביצעה את המעשה המרושע].

הנכבד חייך אליה ואמר: "המחיר שקבלת על זה – אבן הירקן, האם קיבלת אותה?"

בשומעה זאת האישה נחרדה, פיה נפער בתימהון והיא נשארה ללא מילים. אשמה ומפוחדת, כל גופה רעד ופניה נעשו חיוורים. היא עשתה קאו טאו ואמרה בקול רועד: "אבן הירקן אצלי. אך בבקשה אל תאכל את הגבינה. תן לי אותה". [האשה התחרטה על מעשיה לאחר שמילה ריפה חשף שידע מה היא עושה].

הנכבד שאל: "בשביל מה את רוצה אותה?"

היא בכתה: "תן לי, שביצעתי חטאים, לאכול אותה". [האשה ידעה מה טוב ומה רע אך עדיין בחרה ברע].

הנכבד ענה: "ראשית, איני יכול לשאת לתת לך לאכול אותה, כיוון שאפשר רק לרחם עליך. שנית, אם אסרב למנחתך, אפר את כללי הבודהיסאטווה בהפרה בסיסית זו. יתרה מזאת, השלמתי את המשימות שלי הן עבורי והן עבור אחרים והצעתי הצלה, וזה הזמן בשבילי ללכת לעולם אחר. למעשה, המנחה שלך אינה יכולה לפגוע בי, ולא משנה כלל אם אוכל אותה או לא. אם הייתי אוכל את הגבינה שהבאת בפעם שעברה, בטח לא היית מקבלת את אבן הירקן. לכן לא עשיתי זאת. עכשיו שהאבן אצלך, אני יכול לאכול את הגבינה ללא דאגה, והוא יהיה מרוצה. דבר נוסף הוא, שהוא הציע לך כך או אחרת לאחר שהדבר הזה ייעשה. אך דבריו אינם אמינים. באשר להערותיו לגביי, אף אחת מהן אינה נכונה. שניכם תהיו מלאי חרטה מאוחר יותר. אז הדרך הטובה ביותר בשבילך היא להתחרט בכנות וללמוד ברצינות את הדהרמה. או, לפחות, תזכרי שהעניינים האלה קשורים בחיים ומוות, אל תבצעי חטאים שכאלה בעתיד! עכשיו את יכולה להתפלל בכנות אליי ואל מורשת השושלת שלי". [מילה ריפה הסביר לאישה את המצב והזכיר לה לזכור את האנושיות הבסיסית שלה, בהפגינו את טוב לבו האדיר].

"שניכם לעתים קרובות נוטשים את האושר ובוחרים בסבל. הפעם, אעשה למענך נדר לטיהור החטאים שביצעת. במוקדם או במאוחר אנשים ידעו מה עשית בזמן זה. אך למען ביטחונך, בבקשה אל תספרי לאף אחד לפני מותי. אני כבר איש זקן, ואתם לא נוכחתם אם מה שאמרתי בעבר היה נכון או לא. אז אולי לא תאמיני לדבריי. הפעם נוכחת בזה במו עיניך. את תדעי שמה שאמרתי הוא אמת". במילים אלה הנכבד אכל את הגבינה. [מילה ריפה היה מתחשב מאוד ומתוך חמלה וחוכמה הציע לאישה הצלה ולא דאג להשלכות של זה על עצמו – סבל עצום].

מציל בחמלה את צקפואה 

לאחר זמן מה, נראה היה שהנכבד חולה מאוד. גֶשֶה צקפּואה הגיע עם יין משובח ובשר והעמיד פנים שהוא מגיש מנחה. הוא ניגש לנכבד וגיחך: "אהה! עם יכולת כמו של המאסטר להשיג דברים נהדרים שכאלו, מחלה כזו לא הייתה אמורה לקרות. איך נעשית חולה? אם אפשר לחלוק את המחלה עם אחרים, אתה יכול לחלוק אותה בין התלמידים הראשיים. או אם אפשר להעביר את החולי, בבקשה תן לי אותו. עכשיו אינך יכול לעשות דבר. איך אנחנו יכולים לסיים את זה?" [צקפואה הקניט את הנכבד כי הוא עדיין חש קנאי ומרושע].

הנכבד חייך בשלווה ואמר לו: "יכולתי להימנע מהמחלה הזאת. באשר לסיבה שהיא הופיעה בכל זאת, צריך להיות לך ברור. מחלה של אדם רגיל שונה מזו של יוגי, הן במהות והן מבחינת היחסים הקארמתיים. המחלה שיש לי עכשיו היא במהותה התבטאות חגיגית של דהרמת הבודהא". [המואר חושף את האמת לחוטא בשעה שהוא נושא בשלווה כאב גדול]

צקפּואה חשב שייתכן שהנכבד חושד בו, אך לא היה בטוח. הנכבד אמר שמחלה יכולה להיות מועברת, דבר שהוא חסר בסיס לחלוטין. איך יכול להיות שמחלה תועבר לאחרים בעולם הזה? אז הוא אמר: "סיבת מחלתו של המאסטר אינה ברורה לי. אם המחלה נגרמה בגלל רוחות רפאים, צריך פולחן של גירוש שדים; אם זה בגלל ש'ארבעת האלמנטים הגדולים' אינם בתיאום, אז אדם צריך לכוונן את הגוף ולקחת תרופה. אם המחלה יכולה לעבור למישהו אחר, אז העבר אותה אליי, מאסטר". [צקפואה המשיך להציג את האגו שלו ואת יהירותו].

הנכבד אמר: "יש אדם עם חטאים גדולים. השד שבמחשבתו יצא החוצה לפגוע בי, והוציא את 'ארבעת האלמנטים הגדולים' שלי מקורדינציה וגרם לי למחלה הזו. אין לך הכוח להשמיד את המחלה הזאת, אף שיכולתי להעביר לך אותה, אני חושש שלא תוכל לשאת את זה אפילו לרגע. אז עדיף לא לעשות כך". [מתוך טוב לב, מילה ריפה המשיך לומר את האמת].

צקפּואה חשב: "האיש הזה לא יכול להעביר מחלות לאחרים כלל. לכן הוא אומר את המילים העוקצניות האלה. עליי להביך אותו". ואז הוא התחנן בפני הנכבד שוב ושוב להעביר אליו את המחלה. [דבריו של צקפואה הראו שהוא טיפש, יהיר ועקשן].

הנכבד השיב: "כיוון שאתה מתעקש שאעשה כך, אעביר באופן זמני את המחלה לדלת שמולי. אם אעביר אותה לך, לא תוכל לשאת זאת. עכשיו, הבט היטב". עם כוחו השמיימי, הנכבד העביר את הכאב לדלת שמולו. בהתחלה הדלת חרקה כאילו היא נסדקת. לאחר זמן מה, היא באמת נשברה לחתיכות קטנות. הנכבד, מנגד, נראה כאילו אינו חולה כלל. [המואר משתמש בכוחותיו השמיימיים כדי להציל ומשתמש בדלת כדי להציג באופן מוחשי את הכאב העצום שצקפואה והאשה גרמו].

צקפּואה חשב: "זהו קסם כדי לכסותעל זה. אינך יכול לשטות בי". אז הוא אמר: "אה! זה באמת מדהים! אבל מאסטר, בבקשה פשוט תעביר אותה אליי". [צקפואה נשאר טיפש חסר אחריות כי הוא לא היה מסוגל לקבל את האמת].

הנכבד אמר: "מכיוון שאתה מתחנן כל כך חזק, אתן לך חצי מהמחלה. אם אעביר לך את כולה, בהחלט לא תוכל לשאת זאת". אז הוא העביר חצי מהכאב. צקפּואה היה מיד בכאב גדול. הוא בקושי רעד או נשם. כשהוא כמעט מת, הנכבד לקח חזרה את רוב המחלה שהוא העביר ושאל: "נתתי לך רק כמות קטנה מהמחלה. איך זה היה? היית מסוגל לעמוד בזה?" [המואר מציע הצלה בחמלה והתחשבות. הוא גם מסביר שלרוב אנשים לא יכולים לשאת את הקארמה שהם ביצעו; אחרת, הם ייהרסו ואפילו ימותו כתוצאה מכך].

אחרי שחווה את הכאב העז בעצמו, התעוררה חרטה גדולה במחשבתו של צקפּואה. הוא כרע על ברכיו, השתחווה בפני הנכבד, ואמר עם דמעות זולגות על פניו: "מאסטר! מאסטר! אני מתחרט בכנות עכשיו. בבקשה סלח לי. אתן את כל נכסיי למאסטר כמנחה. בבקשה עזור עם תוצאות חטאיי". הוא בכה בעצב גדול. [בסוף צקפואה התעורר והתחרט לאחר שהודה בחטאיו].

כשהנכבד ראה שהוא מתחרט באמת, הוא שמח מאוד ולקח ממנו חזרה את שארית הכמות הקטנה של המחלה ואמר: "במשך כל חיי לא רציתי אדמה ונכסים. עכשיו אני גוסס, והם חסרי תועלת אף יותר עבורי. אתה יכול לשמור אותם. בבקשה אל תבצע מעשים רעים יותר, גם אם תמות. אני מסכים לעזור לך לפתור את תוצאות חטאיך הפעם". [מילה ריפה הראה שהחמלה של ישות מוארת היא חסרת גבולות כשמצילים אנשים].

צקפּואה אמר לנכבד: "עשיתי מעשים רעים בעבר, בעיקר עבור כסף. איני זקוק לו עכשיו. אף שהמאסטר אינו רוצה לקבל אותו, התלמידים תמיד זקוקים לסיוע בשביל לתרגל. בבקשה קבל אותו למענם". אף שהתחנן כך, הנכבד לא לקח את זה. התלמידים קיבלו את זה אחר כך והשתמשו בנכסים כדי לקיים כינוסים. גם היום, עדיין מקיימים את הכינוסים האלו בצ'וּבָר.

מאז ואילך, צקפּואה נטש באופן מפתיע את החמדנות שטיפח במשך כל חייו והפך למתרגל טוב מאוד. [הוא עבד על שיפור האופי שלו].

הנכבד אמר לתלמידיו: "הסיבה שנשארתי כאן הייתה כדי לעזור לאדם הזה בעל החטאים הרבים להתחרט באמת ולהשתחרר מסבל".

ההבנה שלי

הסיפור על מילה ריפה פורסם באתר מינג-הווי הסיני בדצמבר 2000 (הגרסה האנגלית הייתה זמינה באוקטובר 2018). שנים רבות עברו, וכשקראתי אותו שוב, יש לי הבנה עמוקה יותר לגבי רצינות הטיפוח תרגול שלנו. נוסף על כך, איני יכול לדמיין כמה מאסטר לי, מייסד הפאלון דאפא דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . , סבל עבורנו.

מילה ריפה היה מודע לחלוטין שהגבינה המורעלת תגרום לו כאב רב, אך הוא התעלם מהסכנה כי כוונתו הייתה לעורר את צקפואה ואת האשה ולהציע להם הצלה, ובכך הפגין חמלה גדולה.

אף שצקפואה היה עד לדלת שנשברה לרסיסים, הוא נותר עקשן מתוך בורות ואגו. אך מילה ריפה לא התרגש מזה והמשיך להציע לו הצלה בחמלה ובחוכמה.

גם כשמילה ריפה העביר לצקפואה את המחלה, הוא העביר רק חלק ממנה כדי שצקפואה יוכל להרגיש מה שקורה מבלי להיפגע. פעולותיו הרחומות נגעו מאוד ללבי.

כמתרגלי פאלון דאפא, אנו יודעים שבטיפוח תרגול יש סילוק קארמה. לכן אנחנו חווים את הדברים השליליים האלו בחיינו. המאסטר משתמש בהזדמנויות האלה כדי שנשפר את השין-שינג טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי; אופי שלנו. אך צריך להיות לנו ברור שהמאסטר גם מסלק קארמה עבורנו כמו גם עבור ישויות חיות לכל אורך הדרך; אחרת, לא נוכל לשאת את הסבל במלואו.

במחשבה הזאת אני יודע שלא אתלונן יותר על הקשיים שלי כי תרעומת נובעת ממושגים אנושיים. במקום זאת, אהיה אסיר תודה על כל דבר שיש לי ואשאף להיות נחוש יותר בטיפוח תרגול כדי להגשים את שליחותי.