אל תיתקעו בתוך היגיון אנושי

(Minghui.org) יש לי החזקות להתלונן, להאשים ולהתרעם על אחרים. לאחרונה המאסטר סידר עבורי הזדמנות לסלק את ההחזקות האלה.  

קבעתי להיפגש עם המתרגלת העמיתה צ'ינג בזמן ומקום מסוים, אך היא לא הגיעה בזמן. בתחילה אמרתי לעצמי לא לדאוג כי אולי משהו צץ והיא מאחרת.

זה הטריד אותי, אבל זכרתי מה שהמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר:

"אל תתלונן

 היאחז בטוּב-לב" ("הונג יין 4" "השיר הקדוש")

נרגעתי וחיכיתי עוד קצת, אך לאחר חצי שעה התכוננתי ללכת. ואז שמעתי את קולה של צ'ינג: "חיכיתי במקום הלא נכון ולא ראיתי אותך. רק עכשיו הבנתי איפה היינו אמורות להיפגש ומיהרתי לכאן".

מלמלתי: "איך יכולת לשכוח? איפה ההכרה העיקרית שלך? למה את תמיד שוכחת? כדאי שתחפרי עמוק יותר לגלות את מקור ההחזקה שלך; את מגיעה מוקדם או מאוחר מדי, ולפעמים גם בכלל בזמן הלא נכון. איך את יכולה להיות כל כך רשלנית וחסרת אחריות?"

אחרי שסיימנו את מה שתיכננו לעשות, צ'ינג התנצלה שוב: "אני מצטערת שנתתי לך לחכות כל כך הרבה זמן".

הגבתי: "האם התנצלות עושה את זה בסדר?" עדיין כעסתי והאשמתי והתלוננתי, ואמרתי שכל זה אשמתה.

לאחר שצ'ינג עזבה הבנתי שלא מזמן הזכרתי לעצמי:

"אל תתלונן

היאחז בטוּב-לב" ("הונג יין 4" "השיר הקדוש")

אז איך יכולתי להתהפך ככה ולשכוח את זה לחלוטין?

כשחפרתי עמוק יותר פנימה, הבנתי שקיימים עדיין דברים וגורמים מנוונים בשדה המרחבי שלי ובתוך לבי, שלא הוסרו והושמדו. הטיפוח שלי אינו יציב; אני רק מטפחת על פני השטח, ולבי ומחשבתי אינם עומדים בסטנדרט, ואז הדברים המנוונים האלו יוצאים לאור וגורמים צרות.

המאסטר חשף אותם בפניי כדי שאוכל לראותם ולהבין שעליי לטפח אותם החוצה ולהשמידם כך שאוכל להשתפר ולהתרומם. זה היה הסידור הקפדני של המאסטר.

כשהגעתי הביתה האזנתי למאמר שיתוף התנסות של מתרגל. זה היה על מתרגלים שחושבים על הפאחוק, עיקרון של המאסטר כשהם נתקלים בקונפליקטים:

הציטוט הבא לא היה בקובץ שקבלתי אז הוספתי, רק תראי אם מוגש נכון, ורד

"כשאתה מתנגח עם האדם ההוא, זה בעצם כאילו שאתה מתנגח אתי".

לפתע הבנתי שהמאסטר סידר שצ'ינג תעזור לי לשפר את עצמי! לא הבנתי זאת בפעמים הקודמות, כי השתמשתי בהיגיון אנושי להסתכל על המצב וחשבתי שכל זה אשמתה. כשהתנגחתי איתה, התנגחתי עם המאסטר. כשהתלוננתי על צ'ינג, האם לא התלוננתי על המאסטר? איזה חטא זה!

אבל המאסטר לא האשים אותי, תלמידה חסרת-בינה?, ונתן לי הזדמנויות שוב ושוב. זו הייתה עוד הזדמנות שהמאסטר סידר עבורי. איך יכולתי לגרום למאסטר לדאוג לי כל כך שוב ושוב?

כשראיתי שוב את צ'ינג, התנצלתי בפניה בכנות: "זו הייתה מראש אשמתי, ועדיין שוב התנצלת בפניי". איזו מתרגלת עמיתה טובה היא צ'ינג! האשמתי אותה שוב ושוב, אך היא אף פעם לא התרגזה או תירצה תירוצים. אני מרגישה רע כל כך על מה שעשיתי; אני מתחרטת על זה עמוקות ומאשימה את עצמי.

הבנתי שטוב או רע שטחיים הם סיבות ברמה האנושית. כמטפחים, עקרונות גבוהים יותר מדריכים אותנו, ורק אז נוכל להתרומם מעבר לעולם האנושי ולטפח לתחום גבוה יותר.

צ'ינג עזרה לי לסלק את חוסר הסובלנות שלי, את התרעומת, ואת המנטליות התחרותית שלי. היא עזרה לי להשתפר ולהתרומם. כשנתקעתי בהיגיון אנושי הסתכלתי החוצה, ודרשתי שכולם יסתכלו פנימה. איך אוכל להתקדם כך בטיפוח? אני אסירת תודה למאמציו הקפדניים של המאסטר להציל אותי. המאסטר באמת מתאמץ לעזור לתלמידיו להשתפר.