מחשבות לגבי מתרגלים החווים קארמת מחלה חמורה

(Minghui.org) כשפאלון דאפא הוצג לראשונה והיינו בשלבים המוקדמים של טיפוח אישי, רוב המתרגלים הצליחו לעבור בנחישות את מבחני קארמת המחלה בהדרכת כתבי המאסטר. המבחנים האלו סילקו קארמה, שיפרו את השין-שינג וסודרו על ידי מאסטר לי (מייסד הדאפא) כדי לשפר את רמת הטיפוח של המתרגלים. אם מישהו הבין מה קורה, זה עבר מיד. אבל כשהטיפוח האישי הועבר לטיפוח בתיקון הפא, מבחני קארמת המחלה השתנו. מדוע? המחלה לא הייתה רק לשיפור רמת הטיפוח של המתרגלים, אלא כללה הפרעות מהכוחות הישנים.

מתרגל אחד אמר: "איני מכיר בסידורים של הכוחות הישנים או במה שמכונה מבחנים. למצוקה הזאת אין דבר עם הטיפוח שלי. כל עוד יש לי מחשבות ופעולות נכונות, אני יכול להתעלם מנוכחותה ואיני צריך להסתכל פנימה בזמן המצוקות". זה נשמע כאילו למתרגל הייתה הבנה טובה למדי. אבל אני חושב שזה מוטעה לחלוטין לומר שההתבטאות של המחלה אינה קשורה לטיפוח ושאין צורך להסתכל פנימה. הכוחות הישנים מנצלים פרצה בטענה שלמתרגלים עדיין יש החזקות, אז הם החדירו בכוח מצוקות לנתיב הטיפוח שהמאסטר סידר. זה גרם למתרגלים להיות לפתע במצב של מחלה חמורה. וחלקם אף איבדו את חייהם.

המאסטר אמר:

"מהיום בו תלמיד דאפא מתחיל לטפח, כל החיים שלו מאורגנים מחדש. במילים אחרות, החיים האלה שלך הם עכשיו החיים של מטפח. שום דבר כבר לא מקרי, ושום דבר לא יקרה רק במקרה. כל דבר במסע החיים שלך קשור ישירות לשיפור ולטיפוח שלך". ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

אנחנו הולכים בנתיב הטיפוח שהמאסטר סידר, אבל הכוחות הישנים כופים עלינו את הסידורים שלהם. מה שאנו לא מכירים בו זה בדיוק החלק שאותו הם כופים. אבל לנו יש את מה שהמאסטר אמר בעניין זה כדי להדריך אותנו. להסתכל פנימה ולסלק החזקות תוך כדי הקשיים זה ללכת לפי דרישות הדאפא ולתקן את עצמנו על נתיב הטיפוח שהמאסטר סידר עבורנו. זה בדיוק מה שעלינו לעשות בראש ובראשונה כשאנחנו נתקלים בקשיים וזה גם לא להכיר בסידורים של הכוחות הישנים. אז, אם הופעת המחלה נמשכת, יש כמה דברים שעלינו להשתפר בהם, אף שייתכן שזהו היבט קטן שלא התייחסנו אליו או שאיננו מודעים אליו.

כשמישהו מתמודד לפתע מול מצב חמור של קארמת מחלה, אם הוא לא בהיר לגבי הפא, הוא עלול להתייחס לזה כסילוק קארמה כללי ברמת הטיפוח האישי, לחשוב שזה דבר טוב ושלא צריך להתייחס לכך ברצינות כי זה יעבור. סוג זה של נשיאה פסיבית זה להכיר בכוחות הישנים, וזה יאריך את משך זמן המחלה.

ייתכן שמתרגלים הבינו עם הזמן שלא צריך לשאת בפסיביות את הרדיפה שנכפתה על ידי הכוחות הישנים. אבל בגלל שהם לא הצליחו למצוא את ההחסרות שלהם, השין-שינג שלהם לא השתפר במשך הקשיים, והם לא התמקדו בלימוד הפא, בתרגול התרגילים ובשליחת המחשבות הנכונות. במקום זאת הם נשארו במיטה כמו אנשים רגילים המחלימים ממחלות, וחיכו למשפחותיהם שיביאו להם אוכל ומים.

יש מתרגלים שאפילו מתייעצים עם רופאים או עושים פיזיותרפיה או עיסויים להקל על הכאב. למעשה המחשבות הנכונות שלהם לא היו חזקות, והמחלה נמשכה. יש גם אלו שאין להם מחשבות נכונות, ומתוך נטייתם לחיבה משפחתית הם נלקחים לבית החולים על ידי בני המשפחה שאינם מטפחים, ונתונים לחסדי הרופאים המשתמשים במגוון טיפולים רפואיים.

רוב אלו הנמצאים בקשיים ומתרגלים עמיתים העוזרים להם, מבקשים מהמאסטר לעזור להם לעבור את הקושי או להפחית את הקארמה שלהם כדי שיוכלו לעבור את המבחן, או איזו בעיה אחרת.

הבנתי שלמתרגלים המתמודדים עם קשיים אין דרך אחרת מלבד להשתמש במחשבות נכונות חזקות כדי לפרוץ דרך הקשיים. לאורך השנים, יש כל כך הרבה סיפורי ניסים במאמרי שיתוף התנסויות באתר מינג-הווי על איך להשיג מחשבות ופעולות נכונות, אז לא אחזור עליהם כאן עקב מגבלות המקום.

הכתוב למעלה הם המחשבות והרעיונות שצצו אצלי לאחרונה לאחר קריאת הפא, שרציתי לשתף עם מתרגלים עמיתים.