לוותר על החזקות ולפרוץ דרך קארמת מחלה

(Minghui.org) זה התחיל לפני כשנתיים. בתחילה התקשיתי בדיבור, וכשדיברתי זה כאב והבחנתי ברעשים גבוהים ודקים בקולי. ואז התחיל לכאוב לי בצד הימני של הפה, ויכולתי לפתוח אותו רק שני סנטימטר. לא הצלחתי יותר להסתיר מעמיתיי את מצבי, אז הייתי חייבת ללכת לרופא. אובחן גידול בפה ואושפזתי בבית חולים.  

התחלתי לתרגל פאלון דאפא בקיץ 1999 אבל בשנתיים האחרונות התרשלתי בטיפוח. אף שתרגלתי את התרגילים כל יום, למדתי את הפא, והשתתפתי בפרויקטים של הבהרת אמת, הרפיתי בטיפוח המחשבה שלי ובוויתור על החזקות. עשיתי את שלושת הדברים, אך רק למראית עין. לא היה בי שום רצון למלא את נדרי או להציל ישויות חיות. לעתים קרובות כשלתי לשלוח מחשבות נכונות בארבעת הזמנים הקבועים.

תוך כדי אותן שנתיים, הסבל והתלונות החלו בהדרגה לשלוט בי, ואיבדתי את החמלה שצריכה להיות למתרגלת פאלון דאפא. לא היו לי אמונה מוצקה או מחשבות נכונות. הבעתי את הרגשות השליליים שלי במיוחד מול משפחתי. התלוננתי על עבודות הבית או הארוחות שלא נעשו בהתאם להעדפות שלי, ולעתים קרובות הרמתי את קולי. ואז קיבלתי את אבחון הגידול שבפי.

בתחילה חשבתי שאוכל לתרגל טיפוח תוך כדי קבלת טיפול. תירצתי לעצמי שכיוון שקיבלתי מהרופא חופשת מחלה ואינני צריכה ללכת לעבודה, עליי לקבל את הטיפול שלו. אבל הסיבה האמיתית הייתה שלא היו לי מחשבות נכונות חזקות. פשוט סבלתי בפסיביות במקום להתמודד עם הבעיה עם נחישות מוחלטת של מתרגלת פאלון דאפא.

הופכת שוב לתלמידת דאפא אמיתית

בתי הזכירה לי שעליי לשאול את עצמי אם אני תלמידת דאפא אמיתית. אז קניתי מחברת, והדבר הראשון שכתבתי בה הייתה השאלה: "מהו תלמיד דאפא?" התשובה שמצאתי הייתה שתלמיד דאפא מסתכל פנימה כשהוא נתקל בקשיים ובקונפליקטים, לומד את הפא בנחישות, משתמש בהיגיון כדי לאמת את הפא, ומניח בצד תשוקות והחזקות של אנשים רגילים. זה מה שהייתי צריכה להשיג.

לפני כמה חודשים היה לי חלום מוחשי מאוד בו חתמתי על פקודות הוצאה להורג של אנשים רבים. החלום נתן לי להבין ששום דבר לא קורה במקרה ושיש לי חובות לשלם, אף שהמאסטר ניקה את רוב הקארמה.

המאסטר אמר:

"...בעוד שהנזק שהם גרמו לאחרים והעוולות שהם עשו בעבר מפוצים באמצעות הפיכת הדברים האלו לגורמים שעוזרים להם להשתפר במהלך הטיפוח לקראת השלמות, ו/או הם ייושבו באמצעות מזל טוב [לנושים]". ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" פברואר 2006)

מה אני מבינה?

אין מקום למשא ומתן בינינו לבין הרוע; עלינו ללכת בדרך טיפוח אחת. הכרתי בתכנונים של הכוחות הישנים, ברפואה, ובהשפעה של המדע המודרני עליי. השתמשתי בחוכמה אנושית לשפוט אם המחלה מסוכנת או לא. זה יצר רושם מזויף וגרם לי להאמין שהטיפול הרפואי משפיע. כתלמידת דאפא יש לי את המאסטר שדואג לי. רק אם אפעל על פי התכנונים של המאסטר ואאמוד כל דבר לפי "אמת-חמלה-סובלנות" אוכל להשלים את הטיפוח. הבנתי שהסידורים של המאסטר הם הטובים ביותר!

אני מבינה מ"וועידת הפא בניו יורק 2019" שלכוחות הישנים אין זכות להפריע, כי הם נוצרו במשך שלב ההתפוררות, והם לא יודעים מה היה מצב ההיווצרות. רק המאסטר יודע את המצב הזה, ובאמצעות תיקון הפא היקום יכול לחזור למצבו ההתחלתי.

המאסטר אמר:

"מסע הטיפוח שלך תוכנן היטב, ולגוף שלך אסור לחלות". ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2019" מאי 2019)

קניתי מסגרת תמונה ושמתי את תמונתו של המאסטר על הארון בסלון שלי. במשך כמה ימים אמרתי עמוק בלבי: "המאסטר שלי, המאסטר שלי".

שבוע לאחר מכן הפסקתי את טיפולי ההקרנות והכימותרפיה המתמשכים, כשאני בוטחת לחלוטין במאסטר. במונחים של טיפוח רציתי רק בתכנונים של המאסטר.

כשהייתי בבית החולים, הבנתי שכמתרגלת פאלון דאפא לא הייתי צריכה להיות שם. איך אני יכולה לקשור את עצמי למיטה ולתת להם להזריק לתוכי סמים רעילים? זה היה כמו רדיפה.

התקשרתי לבית החולים ואמרתי להם שאינני מתכוונת לקבל טיפול יותר. אך הם התקשרו אליי מבית החולים מספר פעמים, וזה בחן את אמונתי ונחישותי. בתחילה נבהלתי מצלצול הטלפון ורעדתי בפנים. התקשרתי חזרה, אך אף אחד לא ענה. היה לי קשה להגן על אמונתי בפני הרופא, נציג המדע המודרני. פחדתי ללכת בכבוד על פי אמונתי.

זה גם נראה בגישתי כלפי אחותי. היא ניסתה לעזור לי ונתנה לי מוצרים אלטרנטיביים רבים והצעות איך להתמודד בצורה הטובה ביותר עם הבעיות שנתקלתי בהן. הבנתי שאני צריכה להיות אמיצה, ללא פשרה, ללכת עם אמונתי. הודיתי לאחותי על כוונותיה הטובות ואמרתי לה שעכשיו הוא הזמן שלי ללכת על פי אמונתי.

כתבתי לבית החולים לסיים באופן רשמי את חוזה הטיפולים. בית החולים לא התקשר אליי יותר.

אבל כיוון שלא יכולתי לעבוד במשך שלושה חודשים, הייתי צריכה אישור מרופא. סיפרתי לו שהפסקתי את הטיפול. זה דרש אומץ ומחשבה חזקה. הסברתי את הבנתי ואת בחירתי שהתבססו על אמונתי. בלב שליו סיפרתי לרופא על החלטתי ואמרתי שזה מסיבות אישיות. הוא לא שאל יותר שאלות והביע את הבנתו.

בפעם הבאה שהייתי צריכה אישור מחלה, אותו רופא היה בחופשה אז הלכתי לעמיתו. היות שלא הייתי יציבה, הרופא הביע את חוסר הבנתו והשתמש בדוגמאות שליליות, באבחנות, ובידע הרפואי שלו כדי להפחיד אותי ואמר שאינני רציונלית. הוא גם שאל אותי בצורה משפילה אם אני מאמינה באלוהים, עניתי: "כן". לבסוף הוא נתן לי אישור מחלה.

לאחר שהמחשבה שלי התבהרה ועשיתי החלטות טובות יותר, הסימפטומים שלי החלו להשתפר. אך מה שנותר לעשות זה למצוא ולוותר על ההחזקות שלי.

איזה החזקות ומושגים אנושיים מצאתי ושחררתי?

אחת מהן היא ההחזקה לרדיפה אחר אושר בין אנשים רגילים. לדוגמה, אני מקווה שתהיה הרמוניה במשפחתי ולא רוצה לראות או לשמוע קונפליקט. שתי בנותינו צריכות ללמוד קשה ולהשיג ציונים טובים בבית הספר; צריכות להיות ארוחות טעימות על השולחן כל יום, וצריכות להיות עוגות לעתים קרובות. אני מצפה שהבית יהיה נקי, שמכשירי החשמל יעבדו טוב, וכו'.

זה כמו התמכרות. אם הפנטזיות האלה של אושר לא מתגשמות אני מרגישה אומללה, ואז אוכל יותר מדי, אשן יותר מדי, אנקה את הבית או אשלוט במשפחתי. לפעמים יש לי מחשבות של נקמנות: "חכו ותראו, מה תעשו בלעדיי?" אם סבלתי, גם אחרים צריכים לסבול. אבל האושר האמיתי שלי הוא שקיבלתי את הדאפא, מילאתי את נדריי, ועזרתי למאסטר להציל ישויות חיות שעליי להציל.

רדיפה אחר חיים יפים ונוחים

גיליתי את התשוקה החזקה שלי לסלק את המחלה שלי ואת תקוותי שיקרה נס והכול יהיה בסדר. לא אהבתי דברים שגרמו לי אי נוחות, כמו כאב, מחלה, והשכנים הפרועים והלא נוחים האלו.

מצד שני, אם קיבלתי איזושהי תועלת, כמו עסקה טובה בקניות, הייתי מאושרת.

באמצעות לימוד הפא הצלחתי להבין את הנושא של הפסד ורווח, וכשמחשבות אנושיות עולות יכולתי לפעול בהתאם ל"אמת-חמלה-סובלנות". עליי להתמודד עם כל אחד בחמלה ובלב שליו.

המושג האנושי שזה טוב להיות אינטואטיבית

דוגמה להחזקה הזאת שזה טוב להיות אינטואטיבית, היא שהתגאיתי שאני עושה דברים בהתבסס על הרגשות שלי, כמו בישול ואפיית עוגות. אני עושה דברים רבים בהתבסס על מצב רוחי והאווירה.

אך כתלמידת דאפא, עליי לשפוט מה לעשות בהתאם לפא. עקרונות הפא נמצאים, ואינם משתנים, והחוכמה נובעת מהם ולא מהרגשות או מהאינטואיציה שלי.

המושג האנושי שאין לי אמונה חזקה

בגלל שהמחשבות הנכונות שלי לא היו חזקות מאוד לפני כן חשבתי שאולי אין לי אמונה מוצקה בפא, ושאני לא מטפחת טובה. למעשה החלטתי ללכת בנתיב הטיפוח כבר לפני 25 שנים, והאמונה שלי העמיקה והתחזקה יותר. אני מאמינה במאסטר ובפא, ואף אחד לא יכול לגרום לי להתנדנד.

מושג שגוי: הטוב לא יכול להתגבר על הרע

כשהייתי צעירה הותקפתי מינית בבית. כדי לשרוד, פיתחתי "עצמי" מזויף שהיה אדיש לסכנה ולקשיים. התמקדתי בדברים שוליים ולא חשובים, הפכתי מופנמת ונעשיתי אדם חרדתי, לא אמין, פסיבי, המקנא באחרים. לדוגמה, כשמורה ביקש ממני לענות על שאלה בכיתה, נכנסתי להלם, לא יכולתי לענות, וחיכיתי בפסיביות ש"הסכנה" תעבור.

אבל עלינו להיטמע בפא. המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"מחשבה נכונה אחת תכניע מאה עוולות". ("ג’ואן פאלון" הרצאה חמישית, "תרגול בדרך רעה")

כמטפחת, עליי להאמין באומץ בפא!

דרך לימוד פא מקיף, שליחת מחשבות נכונות, והתבוננות פנימה, עברתי מבחן אחד אחרי השני עם ברכתו של המאסטר. אני יכולה להרגיש שהמאסטר לצדי כל הזמן. אני מודה בכנות למאסטר על ברכתו החומלת.

אני גם רוצה להודות לעמיתיי המתרגלים בבית, שחיזקו אותי במחשבותיהם הנכונות.