האם אנחנו מטפחים בכנות וביציבות?

(Minghui.org) מתרגלי פאלון דאפא צריכים להשתמש בדאפא כדי לתקן את עצמם ולהיות תלמידים של המאסטר. עלינו לשאול את עצמנו: "האם אני מטפח בכנות וביציבות?"

1. האם אנחנו מקשרים את לימוד הפא עם טיפוח הלב, או שאנחנו מתייחסים ללימוד הפא כעניין פורמלי ומצטרפים לדיון לא רלוונטי לאחר שאנחנו קוראים במהירות פרק אחד בספר "ג'ואן פאלון"? 

2. האם אנחנו מתייחסים להצלת מתרגלים עמיתים שנרדפים על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) כהתחייבות שלנו ותומכים ללא אנוכיות במתרגלים עמיתים הנמצאים בקשיים? או שאנחנו רק מחכים וצופים מהצד?

3. האם אנחנו מסתפקים בקריאת פרק אחד בלבד מ"ג'ואן פאלון" כל יום, מבלי לקרוא את הרצאות או מאמרי המאסטר האחרים?

4. לאחר שהצלצול מעיר אותנו בבוקר, האם אנחנו מכבים אותו ונרדמים שוב? האם אנחנו יכולים להבטיח שנעשה את כל חמשת התרגילים כל יום?

5.  האם אנחנו משתתפים בשליחת המחשבות הנכונות הגלובלית בארבעת הזמנים שנקבעו, או שאנחנו מופרעים לעתים קרובות על ידי מטלות? או האם יש מחשבות שמסיחות את הדעת בעת שליחת המחשבות הנכונות?

6. כשעושים את שלושת הדברים, האם אנחנו מסיימים משימות בצורה לא ראויה, או שאנחנו מצילים ישויות חיות בתשומת לב עם אופן מחשבה קדוש ואסיר תודה?

7. כמה הטמענו עצמנו ב"אמת-חמלה-סובלנות"? כמה סילקנו החזקות לתהילה, רווח ורגשות? כמה שיחררנו את הרגשנות לילדים, לנכדים, לבני הזוג שלנו ולמטפחים עמיתים? האם הצלחנו לטפח את הלב והאם ניתקנו את התשוקות?

8. האם עדיין איננו מצליחים לשאת ביקורת ומוּנָעים בקלות על ידי החזקות אנושיות? כשאיננו מצליחים לשמור על השין-שינג שלנו ומאבדים את מזגנו, דברים רעים יכולים להיכנס לממדים שלנו בפחות משנייה.

9. האם אנחנו עדיין רוצים לשמוע שבחים? האם מתרגלים עמיתים נוטים להחמיא זה לזה? האם אנחנו עדיין רודפים אחר תהילה? כשאנחנו רואים השמטות של אחרים, האם אנחנו נמנעים מלהצביע להם על כך מפחד שנעליב אותם, אבל מדברים מאחורי גבם מבלי לטפח את הדיבור?

10.  האם עדיין יש לנו החזקה לתהילה, רווח וקריירה? אנחנו הישויות המוארות של העתיד שיהיה להן אותו הנצח כְּשֶל היקום וישמרו על היקום. כמובן, אין עלינו ללכת לקיצוניות במונחים של רווח חומרי. אבל מה תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא אמורים לעשות בצעד האחרון? שאלו את מצפונכם ותמצאו את התשובה.

11. האם שיחררנו את האנוכיות והאגואיזם והשגנו חוסר אנוכיות? האם אנחנו מבזבזים זמן רב יקר ערך של אימות הפא על דברים ומחשבות של אנשים רגילים במקום לעשות את שלושת הדברים היטב?

12. כשמתרגלים את התרגיל החמישי, האם אנחנו שלווים במצב של חוסר תנועה עמוק (דינג), או שאנחנו נרדמים במשך חצי השעה הראשונה ומתעוותים בכאב במשך חצי השעה הבאה?

13. כשאנחנו מטפחים, האם הגענו למצב של רִיק, שקט, ואופן חשיבה חסר פעולה? או שאנחנו מעדיפים להתכנס יחד, לרכל, להתנשא על אחרים, לשלול כמה מתרגלים, ואפילו ליהנות ממזלם הרע של אנשים אחרים?

14. עלינו לשנן היטב את "לון יו". זה יעזור לנו לעבור את המבחנים והקשיים. יש מתרגלים שמאמינים שלשנן את "לון יו" ולהגיש תלונות משפטיות נגד ג'יאנג דזה-מין הם שני הדברים העיקריים לחזרה שלנו לביתנו האמיתי.

15. היש לנו עדיין  החזקות לגלישה באינטרנט כדי להתעדכן ברכילות על סלבריטאים, טרנדים של אופנה, דרמה, טיולים, בריאות, מזון וצפייה בטלוויזיה?

16. האם אנחנו מכבדים את המאסטר ואת הדאפא בהתנהגותנו היום יומית? לאחר לימוד הפא, האם אנחנו מניחים את הספר "ג'ואן פאלון" בכל מקום? במשך לימוד הפא שלנו, האם אנחנו עונים לטלפון, שותים מים, הולכים לשירותים או יושבים בריפיון? האם שמנו אי פעם את תמונת המאסטר יחד עם התמונות המשפחתיות שלנו? 

17. האם הגענו למצב של טיפוח נחוש כאילו רק קיבלנו את הפא? האם אנחנו מתקדמים בנחישות וערניים לעצמנו או שיש לנו החזקות לנוחות, התרפות ובטלה?

18. האם אנחנו עדיין משתמשים בלהתאים את עצמנו לאנשים רגילים עד לקיצוניות כתירוץ לספק את ההחזקות שלנו לאוכל, ולבשל או לקנות כל מה שאנחנו אוהבים לאכול? האם הגענו לרמה של ניתוק החזקות החך שלנו?

19. האם סילקנו את ההחזקות המהותיות שלנו? האם אנחנו מטפחים לשם הגנה, גוף בריא ומשפחה מאושרת? או שאנחנו מטפחים כדי לחזור לאני האמיתי שלנו, לחזור למקור שלנו, להציל ישויות חיות ולהגשים את הנדרים שלנו? האם חשפנו את ההחזקות המהותיות שלנו?

20. בהסתכלות על מצב הטיפוח שלנו, האם אנחנו מתקדמים כל יום ומסירים החזקות אנושיות, או ההיפך? האם אנחנו לומדים עם כל הלב בלימוד הפא היומי שלנו? האם אנחנו משתתפים בתרגול הקבוצתי? האם אנחנו מרוכזים כשאנחנו שולחים מחשבות נכונות? כמה רוע אנחנו מסלקים? כמה יעיל הוא המאמץ שלנו בהצלת אנשים? כל חלק בחיי היום יום שלנו צריך להיות מתוקן, כאשר המאסטר והאלוהויות הנכונות אומדים אותנו כל יום. שנות הטיפוח שלנו הן מבחן לנחישות, להתמדה ולחמלה שלנו. אם נוכל באמת לטפח בנחישות כאילו רק קיבלנו את הפא, הדאפא של היקום הוא כל יכול.

21. האם אנחנו מקדישים זמן כל יום לנקות את השדה הממדי שלנו? התהליך הזה הוא המשך התהליך של הסתכלות פנימה בהתאם לפא. הסתכלות פנימה אינה רק מס שפתיים. האם אנחנו יכולים לסלק את כל ההחזקות האנושיות? כתלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא הבחינה הסופית החלה. האם טיפחת בכנות ובנחישות? האם אתה ראוי לתואר?

 אדם בעל שאיפות גדולות חייב להיות חזק ומתמיד, כי הוא נושא באחריות הגדולה של שמירת האמת והצדק, ולעולם לא יתחרט גם אם יאבד את חייו.

אדם מוסרי באמת הוא אמיץ ואיתן באמונתו והוא ידוע ביושרו בכל סביבה ותחת כל לחץ. זהו החוזק היקר ביותר של אופי.

האם אנחנו יכולים להאמין ולכבד את המאסטר ואת הדאפא בכל מצב? האם יש לנו את הרצון הבלתי ניתן לעצירה לתרגל טיפוח? זהו התנאי הבסיסי ביותר לתלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא, והאופי האצילי של הישויות המוארות של העתיד.

המאסטר אמר:

"הטיפוח-תרגול הוא קשה. הקושי נמצא בזה שאפילו כשאסון עצום מתחולל, אפילו כשהרשע רודף באופן מטורף ואפילו כשמדובר בחייך, אתה עדיין מסוגל להמשיך ללכת בדרך הזאת של הטיפוח-תרגול שלך בנחישות, בלי ששום דבר בחברה האנושית יפריע לצעדיך בדרך הטיפוח-תרגול". ("יסודות להתקדמות במרץ II" "דרך")

אם נצליח להיות מוצקים כמו יהלום וללכת בנתיב הטיפוח ללא היסוס על אף הקשיים, אז שום דבר לא יוכל לעצור את צעדינו בחזרה הביתה!