תוך כדי שליחת מחשבות נכונות הצלחתי לפרוץ את האנוכיות שלי

 (Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפאפאלון גונג דרך רוחנית המבוססת על העקרונות "אמת, חמלה סובלנות" ו-5 תרגילים שקטים. . ב-1998. אמי, שהיא מתרגלת עמיתה, אמרה לי פעם: "בלבך יש מקום רק לעצמך ולבעלך". אחותי הקטנה שגם היא מתרגלת, הוסיפה מיד: "אפילו לא לבעלה, היא חושבת רק על עצמה". גם בעלי כינה אותי אנוכית. אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה אדם אנוכי הייתי. יש מתרגלים שנדהמו איך מישהו כמוני שהפגין אנוכיות בכל פעולה, יכול היה להתחיל לתרגל בדאפא.

לא היה לי כלל המושג לחשוב על אחרים, מה שהראה כמה אנוכית הייתי. השתוקקתי להיות חסרת אנוכיות. לאחר שטיפחתי יותר מ-20 שנה, עדיין נשארתי אנוכית כל כך.

היום ברצוני לשתף את התנסותי איך פרצתי דרך המצב של אנוכיות ואינטרס אישי, בזמן שליחת מחשבות הנכונות. ההתנסות שלי אימתה את הפלא של הדאפא ואת גדולתו של המאסטר. אני גם מקווה שכל המתרגלים ייחסו חשיבות לשליחת המחשבות הנכונות ולעשיית שלושת הדברים שהמאסטר ביקש מאיתנו לעשות.

המאסטרמאסטרמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא לימד אותנו:

"אני רוצה גם להגיד לכם שהטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתצליחו לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני". לכן מעתה ואילך, לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים, ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!" ("יסודות להתקדמות במרץ"  "ללא החסרה בטבע הבודהא")

יום אחד באפריל 2024 הרגשתי באופן טבעי דחף לשלוח מחשבות נכונות למשך זמן ארוך כדי לנקות את עצמי.

המאסטר אמר:
"...ולחשוב על סילוק המחשבות הרעות, הקארמה, המושגים המוטעים וההפרעות הזרות. באופן זה, חִישבו שהם ימותו, אז הם יסולקו. 5 דקות יספיקו..." ("הרצאת פא בוועידת הפא הקנדית בשנת 2001")

כששלחתי מחשבות נכונות לא הצלחתי למקד את מחשבתי, אז לקחתי חתיכת קרטון גדולה וכתבתי באותיות גדולות את המילים "מְיֶה" "לסלק", הבטתי בהן וחזרתי עליהן בשקט. לאחר זמן מה, נאלצתי לשנות את ישיבתי, אבל מחשבתי לא הפסיקה לחשוב "שהם ימותו", ושמרתי על הלך רוח של חמלה טהורה בשעה שחזרתי על זה בשקט. גם חיזקתי את הביטחון שלי בשליחת מחשבה נכונה עם המשפט של המאסטר:

"אלו שיכולים להיות נחושים, ניתן לסלק עבורם את הקארמה". ("ג’ואן פאלון"  הרצאה שישית)

המשכתי לשלוח מחשבות נכונות לזמן מוארך כל יום במשך שבעה ימים ברצף. ביום הראשון עשיתי זאת יותר משעה. ואז בשלושת הימים הבאים עשיתי את זה יותר משעתיים בבוקר ויותר משעה אחר הצהריים כל יום. במשך הימים הבאים עשיתי את זה יותר משעתיים כל יום.

ביום השישי הטבע האמיתי שלי התעורר על ידי הפא. לפתע התייפחתי וצעקתי בקול גדול: "אני רוצה להיות חיים של חוסר-אנוכיות ביקום החדש. אינני רוצה להיות ישות אנוכית ביקום הישן. מאסטר, בבקשה חזק את תלמידתך!" אמרתי את המילים האלה כמה פעמים ואז לאחר זמן קצר נרגעתי. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות. לאחר זמן מה התייפחתי וצעקתי שוב: "אני רוצה להיות חיים של חוסר-אנוכיות ביקום החדש. אינני רוצה להיות ישות אנוכית ביקום הישן. מאסטר, בבקשה חזק את תלמידתך!" הדמעות זלגו ללא שליטה והמשכתי לחזור על המילים. הרגשתי שראשי השתחרר מהקליפה הקשה של היקום הישן. הרגשתי את הסידור החומל וחיזוקו של המאסטר, ושהוא מוקיר את כל הישויות החיות. התעוררתי עמוקות למשמעות ללא גבול של המשפט שהמאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר". ("ג’ואן פאלון" הרצאה ראשונה)

המאסטר לימד אותנו:

“למעשה, כל מה שאינו בהתאמה לדאפא ולמחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא נגרם מהמעורבות של הכוחות הישנים, וזה כולל את כל הגורמים הלא ישרים של עצמכם. זאת הסיבה שקבעתי את שליחת המחשבות הנכונות כאחד משלושת הדברים העיקריים שתלמידי דאפא עושים. שליחת מחשבות נכונות מְכַוֶונֶת גם החוצה וגם פנימה, ואף ישות שאינה ישרה לא יכולה להימלט. זה רק שיש אצלנו גישות שונות והתנהלויות שונות בשליחת המחשבות הנכונות”. ("על הגלים שעורר המאמר על הפו-יואן-שן*")

באותו ערב, לפני שמתרגלים באו לביתי, גיהצתי בגדים במגהץ אדים. הוא היה חם מאוד, אז הנחתי אותו על רצפת האריחים בסלון. לאחר שסיימנו ללמוד את הפא, כשיצאתי מהחדר, אחת מרגליי החליקה. הבנתי שזה נגרם ממים שנזלו מהמגהץ לרצפה. במקום להתלונן כפי שנהגתי בדרך כלל, והייתי אומרת משהו כמו: "כמעט גרמת לבעלים שלך למעוד", ניגבתי בשקט את המים והכנסתי את המגהץ חזרה לחדר. ואז הגיע הזמן לשליחת מחשבות נכונות. כשהצמדתי את ידיי לנקות את עצמי, מחשבה עלתה: "את אומרת שאת הבעלים של המגהץ, אבל כשהוא נזל לא היה לך אכפת. עדיין אינך בשלה להיות הבעלים שלו [לכן הבעיה קרתה]". בעבר, עם אופיי ואישיותי, לא הייתי חושבת מחשבה טובה כל כך. השינוי הזה בחשיבה קרה רק לאחר שפרצתי דרך הקליפה העבה של אנוכיות כששלחתי מחשבות נכונות.

ללא המאסטר המלמד אותנו את הדאפא ו"אמת-חמלה-סובלנות", וללא הגנתו של המאסטר לאורך הדרך, אני, אדם אנוכי המלא בקארמה, לא יודעת כמה רחוק הייתי נופלת. אני אסירת תודה על הצלתו החומלת של המאסטר.