(Minghui.org) ב-2021 התחלתי לטפח פאלון דאפא והיום אני תלמידת י"ב בתיכון מרכזי של פרובינציה בסין. לאורך מסע הטיפוח שלי חוויתי נסים רבים ודברים יפהפיים, ואני ממשיכה להיות עדה לטבעו העמוק והיוצא מן הכלל של הפא. אני מרגישה באמת בת מזל על הזדמנות זו של ועידת הפא לספר על התקדמות הטיפוח שלי ולשתף עם מתרגלים עמיתים.
להשתחרר ממושגים והתנהגויות מודרניים ולחשוב בבהירות
המאסטר אמר:
"החברה שם נראית כאילו היא משגשגת היום, ויש בה כל מה שאפשר לדמיין. אבל במציאות הדברים האלה נועדו לפתות את לב האנשים ולהשחית את המין האנושי – ואנשים פשוט לא יכולים לעמוד בפני הפיתוי". ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018"
בסין שתחת שלטונה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) משתוללת תרבות מעוותת. החל מבית ספר יסודי ואילך, הושפעתי עמוקות, הלכתי אחר טרנדים, ונעשיתי אובססיבית לסגידה לסלבריטאים, למשחקי וידאו ולרומנים און-ליין.
בהדרגה חשיבתי התעוותה בהתאם, וחייתי על פי המוטו של "לחיות את הרגע", "אני קודם", "לחיות כדי להוכיח את עצמי". באותה תקופה הייתי מלאה בכל זה, לא הייתי מסוגלת להשתחרר מזה, ונסחפתי עם החיים בערפול חושים מבלי אפילו לשים לב לכך.
רק בשנה השנייה שלי בתיכון כשזכיתי למצוא את הדאפא, התעוררתי מהאשליה שלי ועברתי שינוי מוחלט. לאחר שלמדתי את הפא, מחקתי מיד את כל אפליקציות הבידור שלא הצלחתי להיפרד מהן עד אז. הרגשתי שסוף סוף השגתי שליטה אמיתית על מחשבותיי ושכבר לא תומרנתי ונשלטתי על ידי השדים שבתוך התרבות הסוטה הזאת.
היום, על אף הלחץ האקדמי של ביה"ס התיכון וההשפעה המשתוללת של תרבות המפלגה בקמפוס, וכשמחשבתם של רוב חבריי לכיתה זוהמה, אני נשארת צלולה תחת הדרכת הדאפא וחוזרת ביציבות לעצמי האמיתי. יש לי הכרת תודה ושמחה עצומות.
חוזרת לתרבות מסורתית ומאמתת את הפא
תמיד הייתה לי זיקה מיוחדת לתרבות מסורתית ושמחתי ללמוד עליה. אך כשגדלתי והתבגרתי נסחפתי בהדרגה הרחק ממנה, עקב ההחדרה השיטתית של תרבות המפלגה וההשפעה של מגמות תרבות מודרניות.
למעשה, בהשפעת תעמולת השקרים של המפלגה ומודל החינוך הרעיל שלה, פיתחתי סלידה עזה כלפי השפה הסינית ובאופן עקבי קיבלתי ציונים גרועים בנושא.
רק בחטיבת הביניים כשפגשתי מתרגלים עמיתים, באמת הבנתי את התרבות הסינית המסורתית האותנטית. מצאתי את עצמי שוב מרותקת, והעניין שלי בה והרצון לחקור אותה התעורר מחדש. אני שואבת השראה ללא הרף מהגאונות והיופי של התרבות הזו שבהשראה אלוהית.
היום, אפילו בלי להזדקק לשינון בעל פה, הציונים שלי בסינית קרובים באופן עקבי להכי טובים בכיתה שלי. מאמר שכתבתי על המורשת הרוחנית של דמויות היסטוריות זכה בפרס בתחרות מחוזית. אני גם יכולה לאמת את הדאפא באמצעות התרבות המסורתית.
סילוק קנאה, להיות טובה ומתחשבת
המאסטר לימד אותנו:
"כי הקנאה מתבטאת באופן חזק ביותר בסין. היא חזקה כל כך שהיא הפכה להיות טבעית ואנשים אפילו לא יכולים להרגיש בה".
"אם למישהו יש משהו טוב שהוא מראה, האחרים מיד יקנאו מאוד. אם מישהו מקבל פרס או משהו טוב ממקום העבודה או ממקום אחר, הוא לא יעז לפצות פה, כי כשאחרים ידעו על כך זה יגרום להם להרגיש לא מאוזנים בלבם".
("ג'ואן פאלון" הרצאה שביעית "הקנאה")
פעם אחת הקנאה הטרידה אותי מאוד. לבי היה שקוע בזה רוב הזמן, מה שהותיר אותי מותשת רגשית ופיזית. רק בשנה השנייה שלי בתיכון התגברתי סוף סוף על הקנאה, וזאת בזכות ההדרכה של הדאפא.
נכשלתי בבחינה בשעה שחברה קרובה מחטיבת הביניים, מישהי שהייתה באותה רמה כמוני, קיבלה ציון בין המובילים בכיתה. גל של תרעומת וקנאה עלה בי. היא לא הייתה מודעת לרגשותיי האמיתיים ושאלה: "האם הצלחת בבחינה?" כל המרירות והקנאה שצברתי פרצו ללא שליטה. תשובתי, שתובלה בסרקזם, הייתה: "אני בהחלט אתעלה עליך".
ברגע שהמילים יצאו מפי הרגשתי שמשהו לא בסדר. קטע מהפא עלה במחשבתי:
"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו.
אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר.
לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה".
("יסודות להתקדמות במרץ", "מצבים")
האין זו פשוט קנאה? איך לבי יכול היה להתמלא בתרעומת שכזו? האין כל דבר קשור לסיבה ותוצאה?
המאסטר אמר:
"זה יכול לגרום לקנאה, כי אם מישהו מצליח, במקום להיות שמח יחד אתו מרגישים לא מאוזן בלב".
("ג'ואן פאלון" הרצאה שביעת "הקנאה")
האם זה לא בדיוק איך שאני מרגישה? מיד שלחתי מחשבות נכונות לסלק את הקנאה. אבל כל הזמן התנגן בראשי קול: "זה בסדר, צריכה להיות תחרות בין תלמידי הכיתה. קנאה היא מה שמניע אותך. מדוע שהיא תקבל ציון גבוה ממך? למה?" דחיתי זאת בתוקף, ולהבות הקנאה שככו בהדרגה. לבי החל להיפתח ולהתבהר.
לאחר מכן התנצלתי בפני חברתי והיא סלחה לי. מאותו יום ואילך, הקנאה כבר לא מילאה את לבי, וגם לא הרגשתי עגמומיות. במקום זאת הייתי עליזה כל היום, חוויתי את השמחה הקלילה שמגיעה עם הוויתור.
מסתכלת פנימה, משפרת שין-שינג
כשהוקצו לנו מושבים בתיכון, הנערה לידי לא הצליחה להכניס את תיק הספרים שלה תחת מושבה החדש אז היא שמה אותו במעבר. כשהבחנתי בכך הזכרתי לה: "תזיזי את תיקך כדי שאחרים לא ייתקלו בו וימעדו". היא התייחסה לזה כאילו התערבתי בעניינה. לא יכולתי שלא להגן על עצמי אבל תגובתה רק התחממה. רגשותיי התלקחו ודבריי נעשו חדים יותר, והיינו על סף ויכוח, כשלמרבה המזל הפעמון צלצל וסיים בפתאומיות את הסכסוך. נפרדנו בעוינות.
אחרי שחזרתי לכסאי, נרגעתי והסתכלתי פנימה בתשומת לב: למה היא כל כך התרגזה? למה כל כך זעמתי? האם זה לא נועד בכוונה כדי להתגרות בי? כמטפחת עליי לזכור מה שהמאסטר אמר:
"לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך"
"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה".
("גואן פאלון" הרצאה תשיעית "אנשים עם טבע מולד גדול")
איך יכולתי לאבד את מזגי בקלות כזאת? האם זה באמת איך שמישהי העושה טיפוח אמורה להתנהג? התמלאתי חרטה, אך הרגשתי שלהתנצל ראשונה יהיה משפיל מדי. ואז שאלתי את עצמי: “איך אדם שמטפח יכול לייחס חשיבות כזו להצלת כבודו? האם לא נצמדתי לאגו שלי כמו אדם רגיל?” אחרי שחשבתי על זה לעומק, החלטתי להתנצל בפניה אחרי השיעור.
ברגע שהשיעור הסתיים, היא ניגשה להתנצל בפניי: “סליחה, הייתי קצת קשוחה קודם". מופתעת מהשינוי הפתאומי בגישתה מיד הבעתי את התנצלותי. כשחשבתי על זה אחר כך הבנתי שכשוויתרתי על ההחזקה שלי, השפעתי ואף שיניתי את האדם האחר, והבעיה נפתרה מעצמה ללא מאמץ.
באמת, כפי שהמאסטר מלמד:
”בלי החזקה לְדָבָר
הנתיב תחת רגליך יהיה חָלָק בטבעיות".
("הונג יין II" "ללא מכשולים")
"אורו של הבודהא זורח בכל מקום ומביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות".
("ג'ואן פאלון" הרצאה שלישית שדה "אנרגיה")
חמלה כלפי אחרים
עכשיו, כשנכנסתי לשנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, עברתי טרנספורמציה של ממש. ובכל זאת, כשאני רואה את ההתנהגות ההרסנית העצמית ללא שמץ מודעות של חבריי לכיתה, לרוב אני חשה דאגה עמוקה כלפיהם.
במהלך שיעור שסקר את התעודות שלנו, הבחנתי פעם בפערים בנתונים ושאלתי את התורן האחראי. הוא קטע את דבריי והגיב: “לא הסברתי את זה עכשיו? לא הסברתי את זה עכשיו?” הוא חזר על כך בהאשמה. ניסיתי להסביר: “אבל הנתונים נראים לי לא נכונים. האם אתה בטוח...”, אבל הוא קטע אותי שוב, ולא השאיר לי מקום להסביר.
גל של תרעומת שטף אותי, ועמדתי להתווכח עוד כשנזכרתי בדבריו של המאסטר
("הונג יין III" "מי צודק מי טועה"):
"הוא צודק,
אני טועה",
אז על מה יש להתווכח?"
מיד סגרתי את הפה והפסקתי להתווכח.
מאוחר יותר כשחשבתי על התקרית הזו, פתאום הבנתי: האם התורן האחראי אינו בדיוק כפי שאני הייתי קודם? האם לא הייתי פעם אגרסיבית וצדקנית באותה מידה? עכשיו זכיתי למצוא את הדרך הנכונה ולטפח, אבל כמה תלמידים שהזדהמו מההחדרה השיטתית של תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית, סטו מנתיב החזרה לתרבות המסורתית שסודרה על ידי האלוהי?
המאסטר אמר לנו:
"במהלך התפתחות היקום, ובמיוחד עכשיו אחרי שהחל הגל הגדול של כלכלת המסחר, הטבע המוסרי של אנשים רבים הפך למושחת מאוד והם מתרחקים עוד ועוד מתכונת היקום גֶ'ן-שָן-רֶן. האנשים האלה שנסחפו עם זרם האנשים הרגילים לא יכולים להרגיש את דרגת השחיתות המוסרית של האנושות. לכן יש אנשים שאפילו חושבים שכל זה טוב. רק האנשים האלה שהשין-שינג שלהם השתפר באמצעות טיפוח יכולים להבין, כשהם מסתכלים לאחור, שהערכים המוסריים התדרדרו עד לרמה מפחידה כזאת".
("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית "כוונת מחשבה")
עם המחשבה הזאת כבר לא הייתה לי יותר שום תרעומת כלפי התורן האחראי, ורק קיוויתי שפעולותיי הפזיזות לא הרחיקו אף אחד הרחק מהדאפא. באותו אחר הצהריים לקחתי יוזמה לדבר עם התורן ולהביע את רצוני הטוב.
בעבר האמנתי שכולם הם אויביי וחייתי רק למען האינטרסים שלי. באמצעות הטיפוח הבנתי את משמעות החיים האמיתית ועכשיו אני שואפת לעשות את מה שנכון לפי העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות". אף שלנתיב הטיפוח יש את האתגרים והמכשולים משלו, יש את הגנתו של המאסטר ואת עזרתם והדרכתם של מתרגלים עמיתים, אז אני תמיד יכולה להשיג הבנה ולרומם את עצמי.
תודה לך, מאסטר נפלא וחומל! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
