(Minghui.org) 27 שנים חלפו מאז שמתרגלי פאלון גונג (הידוע גם בשם פאלון דאפא) ערכו את עתירתם ההיסטורית והשקטה לצדק בבייג'ינג ב-25 באפריל 1999. השתתפתי במחאה השקטה הזו יחד עם עשרת אלפים מתרגלים אחרים, כשאני במדי המשטרה שלי. הייתי עד ממקור ראשון למה שקרה בג'ונג-נאן-האי, מתחם הממשל המרכזי, וזה לא היה בכלל כמו מה שתיארה התעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) כדי להשמיץ את הפאלון גונג.
התחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1994 כשעבדתי במערכת המשפט המקומית. לאחר שלמדתי את הדאפא, עשיתי את עבודתי בחריצות ובמשך שנים רבות ברציפות דורגתי במקום הראשון בביצועי העבודה במערכת האזורית.
המאסטר דורש מאיתנו ללמוד כמה שיותר, אז נרשמתי לשתי אוניברסיטאות והלכתי לשיעורים.
דבקתי בסטנדרט של הדאפא – "אמת-חמלה-סובלנות" – ולא קיבלתי שוחד מאף אחד. עזרתי לאנשים בכל הזדמנות שיכולתי. כמו כן קידמתי את הדאפא בכל הזדמנות שהייתה לי. יותר מתריסר עמיתיי לעבודה קראו ספרי דאפא. הגעתי אפילו לראש המשטרה. אחרי העבודה סיפרתי לעתים קרובות לעובדים של סניפי ממשל אחרים על הדאפא.
בבוקר ה-24 באפריל 1999, מתרגל סיפר לי שמגזין בטיאן-ג'ין פרסם מאמר שהשמיץ את הפאלון גונג. כאשר מתרגלים בטיאן-ג'ין פנו למו"ל כדי להסביר את המצב, משרד ביטחון הציבור של טיאן-ג'ין גייס מאות שוטרים, חלקם חמושים בנשק, כדי להכות ולעצור 45 תלמידי דאפא.
לא הופתעתי לשמוע את החדשות מאחר שכמה מקרים כאלה התרחשו בשנים האחרונות, ואנחנו עצמנו התמודדנו עם שיבושים והפרעות מתמידים באתר התרגול שלנו.
בשנת 1996, העיתון היומי Guangming Daily פרסם מאמר שהשמיץ את הדאפא. מאוחר יותר שמעתי שהמשטרה חוקרת אותנו בסתר. לאחר מכן, הרדיו והטלוויזיה של בייג'ינג (BRTV) שידרו תכנית שהשמיצה את הדאפא. הפעם, בייג'ינג החריפה את התנהגותה המדכאת ועצרה מתרגלים בטיאן-ג'ין בגלוי.
דנו בכך בינינו והגענו למסקנה שאנשים בעלי כוונות רעות מעוררים צרות בסתר כדי לפגוע בשיטה. אחרת, איך יכול להיות שהממשלה תאסור שיטה כה טובה המאפשרת לאנשים להשיב לעצמם את בריאותם, לשפר את הסטנדרטים המוסריים שלהם ולהביא הרמוניה למשפחות – הרי כל אלה מסייעים לשמור על יציבות חברתית ולחסוך כסף בהוצאות רפואיות.
החלטנו להעביר הלאה את הבנתנו לגבי פאלון דאפא לרמות הגבוהות ביותר בממשלה. האמנו שמנהיגי המדינה יתמכו בנו ברגע שיֵדעו את האמת והחלטנו לנסוע לבייג'ינג.
באותו לילה עלינו על הרכבת לבייג'ינג. כדי להראות שאנחנו מגיעים מכל תחומי החיים, לבשתי מדי משטרה חדשים לגמרי. הרכבת הייתה צפופה מאוד באותו לילה, אך שקטה מאוד. חשבתי שבטוח יש הרבה תלמידי דאפא מכל רחבי המדינה על הרכבת הזאת.
למחרת בבוקר ירדנו בתחנת הרכבת של בייג'ינג ועלינו על אוטובוס לג'ונג-נאן-האי, מתחם הממשל המרכזי. כמעט כולם באוטובוס שלנו ירדו באותה תחנה כמונו. גם הם היו מתרגלים שבאו מכל רחבי המדינה לעתור. אף שהיו הרבה אנשים בדרכנו לג'ונג-נאן-האי, היה שקט.
כשהגענו, הבחנו שכולם עומדים על המדרכה מול החומה האדומה של ג'ונג-נאן-האי. כולם השאירו מתוך תשומת לב רווח של כשלושה מטרים על המדרכה כדי שאנשים יוכלו לעבור. בזמן שחיפשנו מקום לעמוד, הבחנתי בכמה מתרגלים עמיתים שלבשו גם הם מדי משטרה או צבא. הנהנו זה לזה לשלום.
לאחר זמן מה מצאנו מקום לעמוד. כבר השחר הפציע, וכמה מקומיים עברו ליד. שמעתי אדם אחד אומר: "האנשים האלה עותרים למען פאלון גונג". כשראו שחלק מהמתרגלים לבושים במדי העבודה שלהם, אדם אחר אמר: "למה יש כאן שוטרים, חיילים ושופטים?" מישהו אחר ענה: "כל כך הרבה אנשים מתרגלים פאלון גונג, אז כמובן שיש להם כל מיני עבודות".
מתרגלים מכל רחבי המדינה המשיכו להגיע למקום. על רקע השמיים הכחולים, העננים הלבנים, העצים הירוקים והקירות האדומים בשמש הבוקר, אלפי תלמידי דאפא העותרים בשקט הפכו למחזה מרהיב.
בסביבות השעה 10 בבוקר פרצו לפתע מחיאות כפיים ממקום מרוחק בקהל. ג'ו רונג-ג'י, ראש הממשלה (מועצת המדינה) דאז, בא לראות אותנו. כמה דקות לאחר מכן, שתי מתרגלות ניגשו בהתרגשות ושאלו אם מישהו מכיר את החוק, משום שראש הממשלה ביקש כמה נציגים שידברו עם ראשי המשרד הממשלתי לקובלנות אזרחים. כיוון שהייתי לבוש במדי משטרה, הם קיוו שאלך.
היססתי. הייתי בסך הכול שוטר, ולהיות מסוגל להיפגש עם המנהיגים הלאומיים בג'ונג-נאן-האי היה אתגר פסיכולוגי גדול עבורי. לנוכח האחריות הכבדה הזו הרגשתי לחץ רב. יתר על כן, הייתי בקיא רק בחוק הפלילי ולא הייתי בטוח לגבי חוקים אחרים.
דאגתי שאפגע במטרת העתירה ולא העזתי להסכים. המלצתי על מתרגל אחר, שהיה שופט, שיְגבֶּה אותי. שופט זה היה מומחה לסכסוכי חוזים כלכליים. הוא לא היה בטוח לגבי חוקים של זכויות אזרחיות ולכן דחה אותן גם כן.
הזמן אזל, ושתי המתרגלות מבייג'ינג היו חרדות מאוד. פתאום הן קיבלו שיחת טלפון שבה נאמר שמתרגל שמכיר את החוקים הרלוונטיים כבר נכנס לג'ונג-נאן-האי יחד עם כמה מתרגלים אחרים.
זמן קצר לאחר מכן, הגיעו ניידות משטרה רבות. שוטרים רבים יצאו, התפזרו ועמדו מולנו. כיוון שלא החזקנו שלטים ולא צעקנו סיסמאות אלא רק עמדנו בשקט, השוטרים פשוט נעמדו בקבוצות של שלושה או חמישה, משוחחים ביניהם. גם לא היה להם שום כוונה רעה כלפינו. האווירה הראשונית המתוחה חלפה במהרה.
בשלב זה בזמן, הבחנו שרכבי שטח שחורים או לבנים היו עוברים באיטיות מפעם לפעם. מתרגלים חשפו שיש מצלמות וידאו שתיעדו אותנו מתוך הרכבים הללו.
אף אחד לא ידע מה הממשלה תעשה, אבל ידענו שהיא מסוגלת לבצע פשעים כמו הריגת הסטודנטים שעתרו בכיכר טיאננמן. כשהתחלנו להילחץ, מתרגל בקרבת מקום אמר: "המשטרה מצלמת אותנו, אבל השמים שומרים עלינו". כשאמר זאת המחשבות הנכונות של כולם התעוררו מיד, ואלה שבשורה הראשונה עמדו שם בראש מורם.
לאחר זמן קצר המשטרה קיבלה הוראות שעלינו לעזוב את המקום, ואם לא – אז נישא בתוצאות.
אבל הנציגים שלנו היו במשרד העתירות של מועצת המדינה ודיברו עם המנהיגים, ולא יכולנו סתם כך ללכת משם, אז אף אחד לא זז אף שהמשטרה אמרה לנו לעשות כך. מאוחר יותר שמעתי שמשרד העתירות הממלכתי הזמין כמה מתרגלים מאגודת המחקר של פאלון דאפא בבייג'ינג להצטרף לשיחה. כך הייתה סיבה נוספת להישאר ולחכות כדי לשמוע את התוצאות.
כבר החשיך ועדיין לא נודע לנו דבר. לא ידענו אם ניתן לפתור את העניין או כמה זמן יהיה עלינו לחכות. הרגשתי קצת כבד בלב.
בזמן הזה, הידיעה שמתרגלי פאלון גונג פנו למשרד המדינה כדי לעתור כבר התפשטו בכל רחבי בייג'ינג, ותושבי בייג'ינג בעלי לב טוב דחקו בנו לעזוב. הם אמרו: "המפלגה חסרת רחמים. אי אפשר לדבר איתם בהיגיון. כשיחשיך, הם עלולים 'לפנות את האזור'. זה מה שהם עשו ב-4 ביוני 1989".
כשהם אמרו זאת, לבי צנח ושמץ של פחד התעורר. היו כמה שוטרים בארגון שלנו שהשתתפו באופן אישי בטבח טיאננמן ב-4 ביוני. הם אמרו לי שהמק"ס ממש מפחידה כשהיא רוצה.
אבל כשהרמתי את מבטי, ראיתי מתרגלים אחרים עדיין עומדים איתן. בתוך שדה האנרגיה הנכון והישר הזה, הפחד שלי שכך. אזרתי כוח מחדש בלבי: מאחר שבאתי לכאן, אני לא אדאג בקשר לכך. אשאיר הכול לרצון השמים.
כשהגעתי לכאן ברכבת לא ישנתי כל הלילה, ואחרי שעמדתי כל היום, פתאום הייתי מותש. מצאתי מקום ריק לשבת ונרדמתי בלי ששמתי לב לכך.
מתרגלים עמיתים העירו אותי בסביבות השעה 21:00 ואמרו שהפגישה הסתיימה. המנהיגים הלאומיים הודיעו למשטרת טיאן-ג'ין לשחרר את מתרגלי פאלון גונג העצורים. אבל נאמר לנו שלגבי שאר הדרישות יש צורך בדיון נוסף. התבקשנו לעזוב לאלתר את ג'ונג-נאן-האי. המשא המתן הרגוע הסתיים וכך כולנו חזרנו הביתה באותו לילה.
אחרי שחזרתי הביתה, המשטרה קראה לי. לא היה לי מושג איך הם ידעו שנסעתי לבייג'ינג. מנהיגי יחידת השיטור שלי ביקרו אותי ואמרו שחסרה לי רגישות פוליטית בכך שלבשתי מדי משטרה כדי לעתור למען פאלון גונג בבייג'ינג. אבל לא ננקטו נגדי צעדים מִשמעתיים כלשהם.
כאשר הדאפא מותקף, אני, כתלמיד הפא, חייב להגן עליו. זוהי אחריות של כל תלמיד דאפא אמיתי שלא ניתן להתחמק ממנה. כחבר ברשות המשפטית, כאשר התייחסו לאנשים שלא בצדק, הייתה לי האחריות והחובה לעזור לקולם להישמע.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
