(Minghui.org) לפני יותר מעשר שנים נאלצתי לעזוב את ביתי ולעבור לעיירה קטנה כדי להימנע ממעצר עקב אמונתי בפאלון דאפא. זמן קצר לאחר מכן, משפחתי הצטרפה אליי ומאז אנחנו גרים שם. בעלי ואני לקחנו על עצמנו עבודות מזדמנות שונות כדי לפרנס את המשפחה ואת בננו בגיל בית הספר. החיים היו קשים עבורנו ועברנו דירה לעתים קרובות.
בשל הכנסתנו הנמוכה, חיינו חיים חסכניים. כשהבן שלנו היה בקולג', הקצנו רק 200 יואן (28 דולר) בכל חודש לקניית אוכל. בעלי ואני כמעט ולא קנינו בשר או הוצאנו כסף על תבלינים. רוב הארוחות שלנו כללו מנות פשוטות עם מלח בלבד. בעוד שאנשים רבים עשויים למצוא חיים כאלה בלתי נסבלים, אני לא מצאתי את זה קשה מדי בשל אמונתי בדאפא. המאסטר העניק לי בריאות טובה, הטמיע בי שלוות נפש ועזר לי להתמודד עם קשיים באומץ. לאחר שנים של עבודה קשה, סוף סוף חסכנו מספיק כסף כדי לרכוש בית משלנו. וכאן מתחיל הסיפור.
הבית שרכשנו היה קטן, אך מוכן לכניסה. הוא היה יחסית יקר, כי הבעלים, זוג נשוי בשנות ה-60 לחייו שגר בבית הסמוך, כללו במחיר את הרהיטים, הספה וגופי התאורה.
לאחר ששילמנו מקדמה של 20,000 יואן (2,800 דולר), הבעלים הודיעו לנו שאם נחליט לא לקנות את הבית, הם לא יחזירו את המקדמה. למחרת, הם ביקשו מאיתנו לשלם תחילה עבור תעודת הבעלות על הבית, לפני שנשלים את שאר הניירת. בעלי ואני הסכמנו.
בזמן שחיכינו לניירת, הבעלים הודיע לנו שהוא רוצה להסיר חלק מהנברשות. אמרתי: "אין בעיה, אתם מוזמנים לקחת כל מה שאתם צריכים". בסופו של דבר, הוא לא הסיר אף אחת מהן, ולא נימק מדוע.
כשהוא נתן לנו את מפתחות הבית, הוא שאל אם יוכל לקחת את שולחן המחשב והסכמתי. לאחר שעברנו לגור, בעלי גילה שרק נברשת אחת בחדר השינה עבדה, והנברשות בחדר השינה השני ובסלון היו שתיהן שבורות – הן אלו שהבעלים רצה לקחת. כשבעלי דיבר עם בנם ושאל אותו על המנורות, הוא רמז שהן כנראה ניזוקו על ידי ברק. מצאנו את תשובתו די משעשעת.
למחרת פגשתי את הבעלים ושאלתי אותו על המנורות. הוא נראה אשם ואמר לי בגסות: "כל מנורה עולה 500 יואן. אני יכול לפצות אותך ב-1,000 יואן עבור שתי המנורות. ובכך נסיים את העניין".
"אל תכעס", אמרתי. "לא ביקשתי אותך שתשלם לי. רק שאלתי". הוא עדיין נראה כועס והלך משם.
בני הרגיש שהמצב לא היה הוגן כלפינו. הם טענו שמכירת הבית כללה את כל הרהיטים, אבל מלבד המיטה, הספה וארון בגדים גדול, הם לקחו איתם את כל השאר. "הספה החדשה" הייתה למעשה שבורה. כשהגיע הזמן לנסח את החוזה הסופי, בני הסביר בבירור למה אנחנו מצפים מהם. זה הרגיז אותם, והם הגיבו במילים לא נעימות רבות. הם אפילו האשימו אותי בבעיה.
בחרנו לא להתעמת איתם, ואפשרנו להם לבצע שינויים בחוזה. על אף זאת, הם המשיכו לנטור טינה, והמשיכו לגרום לנו צרות לאחר מכן.
עוד לפני שסגרנו את העסקה, בנם דחק בנו כל הזמן להשלים את התשלום, והדגיש שאמו צריכה את הכסף. בני הבטיח לבצע את התשלום הסופי לאחר סגירת העסקה וקיימנו את הבטחתנו. עד לאותה נקודה, כל דבר הנוגע למכירת הבית הוסדר. מה שעמד לפנינו היה איך לנווט את מערכת היחסים עם השכנים החדשים שלנו – שהיו בדיוק הזוג שמכר לנו את הבית.
האישה הייתה חולת ניקיון שכיבסה כמעט בכל יום. המרפסת שלנו הייתה מחוברת למרפסת שלהם, ולפני שעברנו לגור שם, הם התקינו כבל בין שני הבתים כדי לתלות את הבגדים שלהם. אחרי שקנינו את הבית, הם המשיכו להשתמש במרחב המרפסת שלנו כדי לתלות את הכביסה שלהם. הבגדים שלהם, שכללו תחתונים, חולצות, מכנסיים, סדינים ושמיכות, היו תלויים ממש מחוץ לחדר השינה של בננו. הם אפילו הציבו כיסא מחוץ לאחד החלונות שלנו כדי לאוורר בשמש את הכריות שלהם, ולעתים קרובות התהלכו מחוץ לחלונות שלנו כאילו אף אחד לא גר שם.
בקיץ השמיכות שלהם חסמו לחלוטין את החלונות שלנו. בסביבות הצהריים, בני הזוג היו בתורם מכים בשמיכות לאווררן. הצליל והריח גרמו לנו אי נוחות רבה.
הם לא רק הציבו שם בגדים, אלא גם התקינו כבלים ומתלים מחוץ לקירות החיצוניים שלנו כדי לייבש בשמש ירקות או אפילו דגים מסריחים, כמו כן הציבו עציצים כנגד הקירות כדי לגדל אפרסמונים.
בתגובה למעשיהם, ניסינו לרסן את התנהגותנו בהתאם לסטנדרטים של מתרגלי דאפא, ונמנענו מלדבר אליהם בצורה שלילית.
בכל פעם שהרגשנו לא בנוח בקשר לזה, הזכרנו לעצמנו לא להתעצבן ובדרך כלל הרגשנו בסדר זמן קצר לאחר מכן. המשכנו לברך אותם לשלום כרגיל, ועל אף שהבעל עשה לנו פרצוף חמוץ לעתים קרובות, לא לקחנו את זה ללב. פעם אחת, כשהשמיכה שלהם עפה ארצה ברוח חזקה, הודעתי להם על כך בנימוס.
כמה חודשים לאחר מכן, פעילותם היומיומית נעצרה לפתע. שמעתי שאבחנו אצל האישה סרטן ריאות ושהיא עוברת ניתוח בטיאן-ג'ין. הם הוציאו הון תועפות על הטיפול הרפואי. הבעל סיפר לחבריו שהוא מתכנן למכור את מכוניתו וביתו. הצטערתי מאוד עבורם: הם חיו חיים כל כך קשים וניסו כל מיני דרכים להשיג רווחים לעצמם. עכשיו הם התמודדו עם מחלה ועמדו בפני סבל והפסד כספי. התפתחה אצלי תחושת חמלה והחלטתי לבקר אותם.
כשהם חזרו כמה ימים לאחר מכן, אמרתי לבעלי: "אני רוצה לקחת 500 יואן ולבקר אותם".
"אני מקווה שהגישה שלהם תשתנה הפעם", ענה בעלי.
"אני לא מצפה שהם ישתנו. אבל הם כל כך מסכנים ואני רוצה לעזור להם", אמרתי.
"נשמע טוב", אמר בעלי.
כשביקרתי אותם, שניהם היו מופתעים ונרגשים.
כשראש השנה הסיני התקרב, שאלתי את אשתו אם היא זקוקה לכביסה והצעתי את עזרתי. היא הודתה לי אך אמרה שבעלה יכול לטפל בזה.
כשראיתי אותם שוב, הם קיבלו את פניי בחום. אני מאמינה שהנדיבות שלי פתרה את הקונפליקטים שלנו. האישה גם נמנעה מאז מתליית בגדים מחוץ לחדר השינה של בני.
לאישה היה קרוב משפחה שגם הוא מתרגל פאלון דאפא. בעבר, כאשר קרוב המשפחה שלה ביקר אצלי, בעלה איים לפעמים לדווח עלינו למשטרה. קרוב המשפחה ביקש ממנו לא לעשות זאת, והסביר שזה לא יהיה טוב בשבילו. הוא סירב להקשיב ואמר שהוא מצטער על שמכר לנו את הבית. אבל לאחר שהם גרו לידנו במשך מספר שנים והיו עדים לטוב הלב של מתרגלי דאפא, הם החלו להבין שאנחנו אנשים טובים ושינו בהדרגה את גישתם כלפי דאפא.
לפני מספר שנים נעצרתי בשל הפצת חומרי דאפא. המשטרה הטרידה אותנו מספר פעמים ולפעמים הלכה לחקור את השכנים שלנו לגבנו. השכנים סירבו לשתף פעולה עם המשטרה. בתחילת השנה כתבתי להם מכתב להודות להם על הגנתם ולשבח אותם על אומץ ליבם, חוש הצדק וטוב הלב שלהם.
בכל השנים הללו של התמודדות עם השכנים, כוחו של הדאפא אפשר לי להתמודד עם כל הקונפליקטים ברוגע ובחמלה. לא התלוננתי על כך שניצלו אותי, ולא הרגשתי טינה. להפך, ניצלתי את זה כהזדמנות לבחון את עצמי ולשפר את אופיי. המצבים המתוחים נפתרו בקלילות.
אני מרגישה כבוד לאמץ את הדאפא ומרגישה אסירת תודה להיות מתרגלת פאלון דאפא. המאסטר שינה אותי מאדם אנוכי ותחרותי לאדם פתוח מחשבה, רחום, אדיב וחסר אנוכיות. השינויים האישיים שלי הם עדות לפאר הדאפא ולגדולתו של המאסטר.
(מתוך לקט מאמרים שהוגשו לחגיגות יום הפאלון דאפא העולמי 2025)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
