זיכרונות כאובים של נערה בת 16

(Minghui.org)

שמי הוא שו שין-יאנג. אני בת 16 ואני מסין. כשגדלתי חשתי שאני שונה מילדים אחרים. אני זוכרת שכשהייתי צעירה מאוד, אמי השאירה אותי לעתים קרובות בטיפולם של קרובי משפחה או בבית חברה, ואז הייתה עוזבת במהירות.

שו שין-יאנג בת ה-16 מחזיקה בתמונת אביה שו דא-ווי. על מר שו נגזרו 8 שנים בכלא באופן בלתי חוקי. הוא מת  13 ימים אחרי שחרורו

התגעגעתי לאמי - כל פעם, והייתי בוכה בפינה. רציתי להיות לידה, ופחדתי בכל פעם שעזבה אותי. בכל פעם שהיא הגיעה, הייתי שומעת אותה מדברת עם חבריה על אבי.

מעולם לא ראיתי את אבי. מיהו? איך הוא נראה? למה אמי רוצה לשקם את שמו של אבי? איזה פשע הוא ביצע שהכניס אותו לכלא? המילים ששמעתי לעתים קרובות היו: "חשף את הרוע", "מצב מסוכן", "מכונית משטרה", "תדאגו לבטחונכם".

אנשים היו אומרים לי: "אביך הוא אדם טוב". אם אבי אדם טוב למה הוא בכלא? דברים רבים לא הצלחתי להבין.

כשגדלתי, הבנתי יותר לגבי אבי מאמא שלי. שמו היה שו דא-ווי. הוא היה אדם ישר וכן מאוד. הוא נולד ב-1974 והיה שף במקצועו. ב-1996 הוא קרא את הספר "ג'ואן פאלון", החל לפעול על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות וטיפח בפאלון גונג. ב-1997  - הוריי נפגשו והתאהבו זה בזו. הם נישאו ב-12 במאי 2000.

ב-20 ביולי 1999 ג'יאנג דזה-מין (מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית לשעבר) נתן פקודה לשרש את הפאלון גונג, ועצר מתרגלי פאלון גונג רבים. פאלון גונג הושמץ בסין. הוריי החלו להדפיס חומרי מידע כדי לספר לאנשים על הפאלון גונג וכיצד הוא נרדף.

אבי נכלא באופן בלתי חוקי למשך 8 שנים, אמי כמעט מתה

בפברואר 2001 הוריי נעצרו על ידי שוטרים משן-יאנג שבפרובינציית ליאו-נינג משום שהדפיסו את החומרים האלה. אבי עונה באכזריות ונגזרו עליו 8 שנים בכלא.

את אמי נעלו בחדר חקירות. 2 סוהרים הכו אותה על פניה על ראשה ועל גבה. היא סיפרה לי שהיא הייתה מסוחררת והקיאה עקב העינויים. באותו הזמן הוריי היו נשואים כבר 8 חודשים ואמי הייתה בהריון.

אחרי חודש במעצר אמי השתחררה על תנאי עקב הריונה. כשניסתה לבקר את אבי בכלא, לא התירו לה לראותו.

אחד האסירים לא יכול היה לראות את אבי מעונה וצלצל לאמא שלי לשתף עמה את הפרטים שידע. אבי חטף שוקים חשמליים מאלות מחשמלות. הסוהרים דחפו סמרטוטי רצפה לתוך פיו כדי שלא יוכל לצעוק או לצרוח.

אבי סירב לוותר על אמונתו, כך שהועבר בחשאי בין 4 בתי כלא בפרובינציית ליאו-נינג. אמי ההרה רצה מבית כלא אחד למשנהו.

כשמלאו לי 4 חודשים, אמי נעצרה שוב ונשלחה למתקן עינויים תחת השם "מרכז גמילה". אחרי תשעה ימי עינויים, היא הגיעה לסף מוות ושוחררה.

13 ימים עם אבא

אני זוכרת שבפעם בראשונה שפגשתי את אבי בכלא הייתי בת 7. הוא ראה אותי ורצה לחבק אותי. ידעתי שהוא חשוב עבור אמי. הוא היה האיש שאמי הכי רצתה לראות, והוא היה המשפחה שלי, אבל לא הכרתי אותו. פחדתי. התחבאתי בזרועות אמי ולא נתתי לו לחבק אותי. זוהי החרטה הגדולה ביותר בחיי.

כשהייתי בת 8 ראיתי אותו בפעם השנייה. הוא חזר הביתה אחרי 8 שנים בכלא. פחדתי להתקרב אליו מפני שגופו היה מכוסה בצלקות. היה לו קשה מאוד לנשום. לפעמים המחשבה שלו הייתה צלולה ולפעמים לא. אמי דאגה והייתה מלאה בחרדה רבה. היא לא ידעה מה לעשות.

אחרי 11 ימים בבית, אמי לקחה אותו לבית החולים. יומיים לאחר מכן הוא עזב אותנו לנצח.

תוך פחות מ-100 ימים אמי איבדה 4 מבני משפחתה הקרובים ביותר – אחיה, אביה, בעלה ואמה. הם לא היו מסוגלים לשרוד את הרדיפה האכזרית ומתו בזה אחר זה. אינני יכולה למצוא מילים לתאר את מצבה הנפשי באותם ימים. הרגשתי כל כך קטנה וחסרת אונים. פשוט התחבאתי בפינה כשאני מתבוננת סביב ופוחדת.

נאלצתי לעבור בתי ספר 4 פעמים

עקב מותו של אבי, אמי עברה למקומות שונים כדי להמשיך להבהיר את העובדות לגבי הפאלון דאפא והרדיפה. לכן נאלצתי לעבור בתי ספר. מאז שהייתי בת 8 החיים לא היו יציבים בכלל. אמי נעצרה משום שדרשה מהרשויות צדק על מות אבי.

כשהייתי בכיתה ג' כבר עברתי 4 בתי ספר שונים. מאוחר יותר גם התגוררתי בפנימייה של בית ספר. בסופי שבוע חברים של אמי היו אוספים אותי ולוקחים אותי לביתם. בכל פעם מישהו אחר היה אוסף אותי.

אמי התרוצצה בכל מקום בגלל אבי. לא זכיתי לראות אותה הרבה. לפעמים ראיתי אותה לרגע ואז היה עליה לעזוב מיד. אני זוכרת היטב פעם אחת שאמי לקחה אותי לבית הספר. כשכמעט הגענו לשם, ייחלתי כל כך שהזמן יאט ממהלכו. רציתי להיות איתה קצת יותר. כשהייתה צריכה ללכת, אמרתי לה: "ממי, את יכולה ללכת עכשיו". ידעתי בלבי שהיא עושה דבר נכון מאוד.

כשהיא אכן הלכה. לא רציתי לפנות אחורה לראות אותה. רציתי לתת לה את הרושם של ילדה חזקה. ברגע שפניתי ממנה, לא הצלחתי לעצור את דמעותיי. בכיתי.

בית הספר הרביעי שביקרתי בו היה בית ספר שיונג-שי בשן-יאנג. המורים שלי היו ברובם מתרגלי פאלון גונג. בסופי שבוע יכולתי שוב לראות את אמי. בשל העניין עם אבי, אמי שהתה אז רוב הזמן בשן יאנג. הייתי מאושרת וחשבתי שסוף סוף יהיה לי מקום לגור וללמוד.

למזלי לא הפכתי ליתומה

יום אחד אחת מהתלמידות בכיתה אמרה לי שראתה באתר מינג-הווי שמר שיו דא-ווי מת כתוצאה מהרדיפה ושאשתו נעצרה.

פחדתי. יצאתי החוצה לחצר המרוצפת ובכיתי. חברתי לכיתה יצאה ואמרתי לה: "אני לא יודעת מה לעשות. אמי נעצרה. אבי מת. האם אהיה יתומה? לא נשאר לי כלום". ניגשתי למורה לשאול לגבי אמי. היא ניחמה אותי ואמרה: "אמך תהיה בסדר".

אבל אמי אכן נעצרה. היא שוחררה כעבור 20 יום כשהיא על סף מוות. הייתי בת מזל שלא הפכתי ליתומה.

אף על-פי שגרתי בבית הספר, לא חשתי עצובה כל כך כפי שהייתי בבתי ספר אחרים. הרגשתי כמו משפחה עם המורים והחברים שלי לכיתה. כל יום למדנו מהתרבות הסינית המסורתית ונימוסים. על אף שהיו קצת קונפליקטים, עשינו כל שיכולנו להתגבר על הקשיים.

המורה שלי לא חזרה

בבוקר יפה אחד, יום לפני יום ההולדת שלי, אמרתי למורה שלי: "מחר יום ההולדת שלי" היא הבטיחה לי להכין לי מתנת יום הולדת.

ביום המחרת חיכיתי וחיכיתי. זמן קצר לאחר מכן שמעתי ש[שוטרים] לקחו את המורה שלי ושאף אחד לא יודע היכן היא. באותו יום הגיעה מורה מחליפה ללמד אותנו. אף על-פי שסוף השבוע התקרב, כולם רצו לחכות אחרי הלימודים לשובה של המורה שלנו.

למחרת בבוקר שמענו שהמשטרה תגיע לחדר-האוכל שלנו בסביבות הצהריים לתלות כרזות המכפישות את הפאלון דאפא. הצטרפתי לקבוצה של תלמידים מהכיתה וברחתי מבית הספר.

כששעת הצהריים התקרבה צלצלנו לכל תלמידי הכיתה שהיו עדיין בבית הספר. הם סיפרו לנו שייתכן שהמשטרה תגיע וביקשו מאיתנו לא לחזור. הבתים שלנו היו ממש רחוקים מבית הספר, כך שנסענו ברכבות. אחרי 3 עד 4 שעות ברכבת הגענו סוף סוף הביתה.

היה כבר לילה כשצלצלתי לאמי ואמרתי לה: "ממי, את יכולה למצוא לי מקום בו אוכל להישאר? משהו קרה בבית הספר". בכיתי. פחדתי שמצותתים לטלפונים שלנו, כך שלא הוספתי דבר. אמי הבינה ואמרה: "אל תלכי לשום מקום. אני אמצא מישהו שיבוא לאסוף אותך".

סיוטי לילה ובריחה

מאותו יום ואילך - היו לי סיוטים בלילה. רציתי שמישהו יחזיק בידי בלילה כדי שאוכל להירדם.

מאוחר יותר - שמעתי שהמשטרה עצרה כמה מחבריי לכיתה. מאחד התלמידים בשם בא גואן מנעו שינה במשך 4 ימים. השוטרים כפו עליו לספר למי המורה שלנו התקשרה בטלפון. הוא פחד מאוד והתמוטט נפשית. אחרי שחזר הביתה הוא מת. היה דיווח עליו באתר מינג-הווי.

רוב הילדות שלי הייתה מלאה בפחד ובצורך לברוח. לא הייתי מסוגלת ללכת לבית הספר שלא אהבתי עוד. אמי הייתה מבוקשת על ידי המשטרה בשל פעילותה למען אבי. המשטרה המשיכה גם לחפש אותי.

כשהייתי בת 12 אמי ואני ברחנו לתאילנד. אפילו שם לא היינו חופשיות מפחד. פעם אחת המשטרה כמעט לקחה את אמי לכלא של מהגרים.

הייתי בת מזל שהגעתי לארה"ב, מדינה המגִינה על חופש אמונה. כבר אינני מפחדת שהמשטרה תעצור אותי. אין לי עוד צורך לדאוג שאיעצר, שיענו אותי או שאהפוך ליתומה.

הרדיפה האכזרית בסין ממשיכה כיום. יש עדיין ילדים רבים בסין שחוו התנסויות דומות לשלי.  מזלם לא התמזל להם  כמוני להגיע לאמריקה.

אני מקווה שעוד אנשים יפנו תשומת לב לרדיפה המתחוללת בסין. אני מקווה שעוד אנשים יעזרו לעצור את הרדיפה של 18 שנים ארוכות.

דיווחים קודמים במינג-הווי על אביה ומשפחתה של שו שין-יאנג (עברית ואנגלית):

מתרגלי פאלון גונג כלואים לתקופות ארוכות ומעונים באכזריות בכלא דונג-לינג בשן-יאנג

כפריים חותמים על עצומה בקריאה לצדק על מותו של שו דא-וויי כתוצאה מרדיפה

נרצח בעינויים מתמשכים: המתרגל מר שוי דא-ווי מת לאחר שמונה שנות התעללות וסבל בארבעה בתי כלא

פורום לציון 18 שנים למחאת ה-25 באפריל 1999 ההיסטורית של הפאלון גונג התקיים בגבעת הקפיטול בוושינגטון

An Open Letter from Mr. Xu Dawei's Wife to Chinese Government Agencies (Graphic Photos)

Candlelight Vigil in DC Honors Falun Gong Practitioners Who Died in the Persecution

Who Injected Mr. Xu Dawei with Harmful Drugs?

Deceased Dafa Practitioner's Family Seeks Justice

Mr. Xu Dawei Cruelly Tortured in Prison Before He Died

Xu Dawei Dies Due to Abuse in Detention, Family Seeks Justice but Is Intimidated by the Authorities

Practitioner Mr. Xu Dawei Died as a Result of Gross Abuse from Persecution--Dongling Prison Officials Shirk Responsibility and Intimidate His Family

Liaoning Province Practitioner Mr. Xu Dawei Suffered Mental Disorder After Eight Years in Prison

Practitioner Mr. Xu Dawei Suffers from Pleurisy and Hydroencephalitis Resulting from Extreme Torture