לסלק את החשיבה של "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה"

(Minghui.org)

הרגשתי שההתנסות האמת מאחורי האמירה: "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה" ממש טובה. נדהמתי לקרוא שכל מה שאנו "מסכימים איתו" בחלומות יכול להיות מנוצל על ידי הכוחות הישנים.

אני חושב שעלינו להרהר בדבר ולשלול את הסידורים של הכוחות הישנים. ברגע שלא נשים לב להחסרות בטיפוח שלנו, הן יהיו מנוצלות על ידי הרוע. לכן, עלינו לבחון בקפידה מחשבות שאינן ישרות.

איך בתוך האשליה עלינו לשלול, את המחשבה "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה"? אילו היינו מסוגלים לראות את התקדמות תיקון הפא היו לנו מחשבות נכונות חזקות יותר, והמצב הלא תקין היה משתנה מיד. לעומת זאת אם אנחנו מאמינים בנחישות בשעה שאנחנו בתוך האשליה, המאסטר ייתן לנו את הטוב ביותר וישמור עלינו בכל רגע. ללא המאסטר האדיר שלנו, לא היינו מגיעים היום למקום שבו אנו עומדים.

בין אם אנחנו יכולים לראות או לא, עלינו להבין שהכוחות הישרים ביקום כבר מזמן ניצחו. המאסטר כבר אמר לנו את זה.

היום הוא ה-25 באפריל 2017. ובשעה שאני כותב את המאמר הזה אני נזכר בשנה שבה המתרגלים לא פחדו מהרוע. לא היינו אז במצב של "אינני יכול לעשות שום דבר לגבי זה". כבר 18 שנה אנחנו מצליחים לחשוף כך את הרדיפה, ומאפשרים ליצורים חיים רבים להבין את האמת. המטפחים עברו גם את המבחן של חיים ומוות. "אינני יכול לעשות דבר בבקשר לזה" הוא מצב פסיבי ואינו מתבסס על מחשבות נכונות. איננו רוצים להיות במצב הזה.

ניקח לדוגמה את הסיפור של "האיש הזקן שמזיז את ההר". אנו יודעים שכאשר האיש הזקן עמד מול שני ההרים הוא לא אמר: "אינני יכול לעשות דבר בנוגע לכך". הוא האמין באמונה שלמה שאפשר להסיר את ההרים. האמונה שלו הייתה יקרת ערך, ולכן האלוהויות הגשימו את משאלתו.

בסיפור "מסע למערב", סון וו-קונג התמודד עם שדים במסע שלו. הוא לא פחד מהם כלל ונלחם בהם ללא הרף.

במופע השן יון, כשטאנג סאן-דזאנג (הידוע גם כשואן-דזאנג) ותלמידיו, עמדו בפני הרים בוערים שנפרשו על פני למעלה מ- 1000 קילומטרים, הם לא אמרו: "איננו יכולים לעשות דבר בקשר לזה", לכן הבודהיסאטווה עזרה להם והם עברו בהצלחה דרך הלהבות.

מה עליך לעשות כשאתה נקלע למצב של "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה"? עליך לומר לעצמיך שאתה מתרגל, שיש לך את המאסטר ואת הפא ושעליך לשלול את המצב הזה. אל תכיר בזה. אתה יכול לשנן את הפא ולהאמין שאתה מסוגל לפעול כשורה.

אם מתרגל נתקל במצב הזה, הוא חייב להאמין שיש ביכולתו לפעול היטב. ואז הוא בוודאי יפעל היטב וילך בעקבות המאסטר הביתה.

אנו נמצאים בתקופת תיקון הפא של תלמידי הדאפא. זהו התואר הכי גבוה ביקום. אין עלינו להתייחס אל עצמינו בזלזול. המאסטר בחר בנו. אנחנו יכולים לעשות זאת.

אנחנו כקליפת השום נוכח המאסטר והדאפא. אבל כשאנו מתמודדים עם הרוע, אנחנו גבוהים ואצילים ללא שיעור.

המחשבות והמעשים שלנו צריכים להיות ישרים. בואו נקשיב למאסטר, ולא יהיו "הרים בוערים" שלא נוכל להתמודד איתם.