(Minghui.org) ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!
אני בת 21 ואני מתרגלת פאלון דאפא עם אמי מאז ילדותי. זוהי הפעם הראשונה שאני כותבת על ההתנסויות שלי ל- China Fahui (וועידה לשיתוף התנסויות באינטרנט של מתרגלים בסין). אני מקווה שההתנסות שלי יכולה לעזור למתרגלים צעירים אחרים.
המאסטר אמר:
"רק אם מישהו יכול להתמיד ולפרוץ ברציפות קדימה זה נחשב לנחישות אמיתית. קל לדבר על זה, אך ליישם זאת כרוך בקושי עצום. זו הסיבה שאומרים שלטפח כל הזמן כאילו רק התחלת לטפח, זה לבטח יביא להשגת הדרגה האולטימטיבית שלך"
כמו גם:
"כפי שזה עתה אמרתי, סוג זה של סביבת טיפוח שבה אי אפשר לראות מה עומד לקרות ושרויים בבדידות מתמשכת, הוא הקשה ביותר לשאתו, והוא העלול ביותר להוביל את האדם להרפות. זהו המבחן הגדול ביותר בטיפוח." ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")
הייתה לי הבנה עמוקה יותר כשקראתי את דבריו של המאסטר. הבנתי שטיפוח הוא לבחון את עצמנו אם נוכל לעשות זאת או לא, אם נלך לאיבוד בחברה האנושית, ואם יש לנו אמונה נחושה בפא בתוך סביבה מסובכת.
לעמוד איתנה בתוך המצוקות
אמי נהגה לומר שילד הנולד למשפחה של מתרגל פאלון גונג משיג את הפא גם כן ונושא על כתפיו משימה גדולה. כשהייתה בהיריון, אמי ראתה כל יום 2 פאלונים קטנים מסתובבים מול בטנה. הם נעלמו אחרי שנולדתי. טרם יכולתי ללכת כבר יכולתי לדקלם שירים מ"הונג יין".
אחרי שהחלה הרדיפה ב-1999, מקום עבודתה של אמי לחץ עליה לוותר על אמונתה בדאפא. עקב פחד, אבי סבי וסבתי לחצו עליה גם הם לוותר על השיטה. ב-2002, אמי נאלצה לעזוב את הבית כדי להימנע מרדיפה נוספת.
הייתי עדיין צעירה ואינני זוכרת הרבה. אני רק זוכרת שפתאום לא הייתה לי עוד אימא. כדי להתמודד עם הלחץ, אבי החל לשתות אלכוהול כל יום. סבי וסבתי היו צריכים לטפל בי. הם תמיד נראו עצובים ומודאגים. סבתי מצד אמי בכתה בכל פעם שבאה לבקר אותי.
עברו שנתיים עד ששוב ראיתי את אמי. הייתי אז בת ארבע. לא הכרתי אותה והתחבאת מאחורי סבתי. אמי חיבקה אותי ואמרה: "אני אימא שלך". מאותו זמן ואילך, ראיתי אותה בכל סוף שבוע. היא גרה בעיר אחרת ויכלה לבוא לראות אותי רק בסופי שבוע. כשבאה לבקר, היינו קוראות את הפא ומתרגלות. כמו כן יצאתי אתה לחלק חומרי הבהרת אמת כדי להעיר אנשים.
איבדתי את משפחתי עקב הרדיפה. מה שהמק"ס הרסה לא הייתה רק המשפחה שלי, אלא גם את סביבת הטיפוח שלי. כל שבוע אחרי שאמי עזבה, הייתי צריכה לחזור לביתם של סבי וסבתי, שם לא יכולתי ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים. ללא ההדרכה של הפא, חשתי שאני הופכת לאדם רגיל. הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לשנן בלבי: "פאלון דאפא זה טוב" וכמה שירים שזכרתי בעל-פה מ"הונג יין".
כשהייתי בחטיבת הביניים, אמי נתנה לי טאבלט ונגן MP3 כדי שאוכל ללמוד את הפא ולהאזין להרצאות של המאסטר. התנהלתי על-פי העקרונות של הדאפא. זה לא היה קל, מפני שלא יצרתי קשר עם מתרגלים אחרים. כתלמידת חטיבת ביניים, ההבנה שלי את הפא הייתה שטחית. נתיב הטיפוח שלי היה אטי ומגושם והיה עלי להתמודד עם נסיבות מורכבות מדי יום.
אבי והוריו פחדו מהרדיפה והיה להם חוסר הבנה לגבי הדאפא. הם לא רצו שאתרְגל, כך שיכולתי ללמוד את הפא ולתרגל רק מאוחר בלילה בחדרי. אמי אמרה שכאשר התקדמתי במרץ, היא תמיד ראתה אותי בחלומותיה עפה לשמים. כך היא ידעה שאני מתמידה בטיפוח.
במהלך אותן שנים נתקלתי בהפרעות רבות והסתבכתי בכל מיני צרות. בחלומותיי ראיתי לעתים קרובות את הישויות הרעות בממדים אחרים רודפות אחרי. ללא עזרתה של אמי לא ידעתי איך להתגבר על ההפרעות. לפעמים טיפחתי קדימה במרץ ולפעמים לא טיפחתי היטב. מעדתי בדרכי לאורך האתגרים.
הרגשתי שאני נבחנת כדי לראות אם אוכל להתגבר על קשיים. המשכתי לומר לעצמי שלא משנה מה – אף פעם לא אוותר על התרגול. כשחשתי בודדה וחסרת אונים, זכרתי את דבריו של המאסטר כשאמר:
"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה" ("ג'ואן פאלון"-הרצאה תשיעית)
לא הייתה לי סביבת טיפוח יציבה עד שהייתי בת 17, כשעברתי לגור עם אמי.
לעבור את המבחן לחיים ומוות במהלך המגפה
בחורף 2019 השתפרתי רבות בטיפוח וההבנה שלי בפא העמיקה.
אחרי שפרצה המגפה, נתקפתי יום אחד בתסמינים של וירוס הקורונה. בהתחלה חשבתי שזה רק שיעול. מעולם לא לקחתי תרופות. כשלא חשתי בטוב, נהגתי תמיד לקרוא את הפא ולתרגל ותוך זמן קצר חשתי טוב יותר.
התסמינים נראו חמורים. היה לי חום גבוה והייתי מעורפלת. יום ולילה היו לי התקפי שיעולים רמים ומטלטלים ולא יכולתי לישון. היו לי כאבים בחזה וחשתי חסרת נשימה כתוצאה משיעול חמור. כל רגע היה קשה לסבול.
חשבתי שאולי אקח תרופה כלשהי, אבל לא רציתי להתנהג כמו אדם רגיל, כך שפשוט למדתי את הפא יותר והסתכלתי פנימה לגלות את הפרצות שלי.
ההתנסות הזאת הייתה מהממת למדי, מפני שעולם לא נתקלתי במצוקה כה גדולה בעבר. לא הבנתי מדוע הסטנדרט עבורי הפך גבוה הרבה יותר.
במהלך אותם ימים המגפה הלכה והחריפה, מה שגרם לי להבין בהדרגה שהתקדמות תיקון הפא של מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) מתקרב יותר ויותר לסיומו והזמן דוחק.
הסתכלתי פנימה והבנתי שלאורך כל הדרך, כתלמידת דאפא צעירה, חשבתי שאולי אהיה אחת מאלה שיישארו אחרי תקופת תיקון הפא. עם המחשבה הזאת לא טיפחתי קדימה במרץ.
המאסטר אמר:
"אני מעלה את זה כדי שתדעו שעכשיו הגענו לשלב הסופי. אני יכול להגיד לכם במפורש שבתחילת הדרך תכננתי לסיים את הרדיפה השנה (מחיאות כפיים חמות), בסימן עשרים שנה. אמנם בסופו של דבר הכוחות הישנים שינו קצת את הדברים, אך הפחם הולך ונגמר בכבשן, והלהבה כבר אינה מַספקת. אז העניין הזה יסתיים בקרוב". ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2019")
הבנתי שהמאסטר האריך את מועד הסיום של תקופת תיקון הפא מפני שתלמידי דאפא רבים פיגרו מאחור ומפני שאנשים רבים ממתינים עדיין להינצל. הרגשתי שזה ממש נוגע בי וחשתי אשֵמה מאוד. הבנתי שהזמן שהוארך היה גם כן עבורנו, הילדים שנולדו במשפחות של תלמידי דאפא וגדלו להיות תלמידי דאפא כדי להדביק את הקצב. הרגשתי חרטה על שהתרשלתי בטיפוח.
הבנתי גם שתלמידי דאפא כמו אמי עברו כה רבות. על כל תלמיד צעיר לקבל על עצמו את מנת חלקו באחריות להצלת אנשים. יש יותר מדי אנשים צעירים סביבנו שעדיין לא הבינו את האמת לגבי הדאפא. אנחנו המתרגלים הצעירים חייבים לספר לבני גילנו את האמת כדי להציל אותם. הבנתי שמתרגלים בגילאים שונים צריכים לשחק תפקידים שונים. כל מתרגל ומתרגל הוא חיוני בהצלת אנשים, לכן מתרגלים צעירים צריכים להזדרז ולעמוד בקצב של התקדמות תיקון הפא. עלינו לטפח את עצמנו היטב ולמהר לספר את האמת כדי לעורר אנשים, משום שהצלת ישויות חיות היא המשימה שלנו.
אחרי שהבנתי זאת התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לעתים קרובות יותר כדי לסלק את הגורמים המרושעים בגופי. כששלחתי מחשבות נכונות התמקדתי וביקשתי את עזרתו של המאסטר. אמרתי לעצמי שאני שוללת את התכנון של הכוחות הישנים. אמונתי בפא ובמאסטר הפכה נחושה יותר.
כששלחתי מחשבות נכונות, הרגשתי כאילו משהו התרוקן מגופי. ראיתי אורות לבנים מולי שהמשיכו להזרים אנרגיה. הבנתי שהמאסטר עוזר לי ומחזק את אמונתי. הגברתי את לימוד הפא שלי ואת זמן התרגול. כמו כן הגדלתי את זמן שליחת המחשבות כדי לסלק את ההפרעות.
כל יום התקדמתי הלאה ורוממתי את ההבנה שלי בפא. הבנתי שאני תלמידה אמיתית של תקופת תיקון הפא ולא יכולתי להיצמד לסטנדרט של תקופת הילדות. בהדרגה, שחררתי את המושג של להיות חולה. עברתי את המצוקה הזאת תוך שבוע ימים.
לאחר מכן, התחלתי לצאת החוצה לספר לאנשים את האמת. הסברתי לחברים בכיתה שלי איך להישאר בטוחים במגפה ואמרתי להם ש"פאלון דאפא זה טוב ואמת-חמלה-סובלנות זה טוב". בעבר, תמיד חשבתי שאני עדיין צעירה מדי ושיש לי עוד המון הזדמנויות והמון זמן לטפח. המצוקה הזאת גרמה לי להבין שהדרישות מהמתרגלים הולכות ונעשות גבוהות יותר ושכל מבחן שאנחנו מתמודדים אתו הוא קריטי.
פעם אחת חלמתי שיש שיטפון גדול. בחלומי, רצתי קדימה בייאוש, כשהמים עולים מאחורי. ידעתי שיש לי כרטיס לספינה שממתינה. ראיתי אנשים רבים שכבר התיישבו בספינה. הספינה החלה להשמיע את השריקה, כשעדיין הייתי במרחק ממנה, כך שהיה עליי לרוץ מהר יותר כדי להגיע לספינה ולחזור לביתי בבטחה.
כשהתעוררתי, ידעתי שהמאסטר רמז לי שעלי למהר ולטפח ביתר חריצות. ידעתי שהמאסטר מגן עלי ושהיום לחזור לבית האמיתי שלנו אינו רחוק. במשך זמן מה חלמתי לעתים קרובות על סצנות אסון. הבנתי שעלינו ללכת היטב את השלב הנותר בטיפוח ולהתקדם במרץ קדימה, לעשות את שלושת הדברים היטב ולהציל עוד ישויות חיות.
להתגבר על עוד מצוקה של חיים ומוות
מקצוע הלימוד העיקרי שלי הוא נגינה בפסנתר. רציתי ללמוד בחו"ל לכן למדתי אצל פסנתרנית מפורסמת שגרה בעיר אחרת. כל שבוע הייתי צריכה לנסוע בין שתי הערים. כמו כן הוצאתי כסף רב על הכנה לבחינות הכניסה הבין-לאומיות ולקחתי שיעורים בשפה זרה.
לא היה לי קל לנסוע ברכבת הלוך ושוב בין שתי הערים כל שבוע, במיוחד במהלך תקופת המחזור. פעם חשבתי כמה נוח זה יהיה אם יפסיק לי המחזור. כתוצאה מהמחשבה הלא נכונה הזאת, הפסיק לי המחזור בחודש לאחר מכן. לא חשבתי יותר מדי על כך ולא הבנתי שמשהו לא בסדר, עד שלא קיבלתי מחזור במשך יותר מ-6 חודשים. על פניי היו פצעי אקנה וצברתי משקל רב. הפכתי עצבנית והלכתי לבית החולים.
הרופא אמר שיש לי הפרעה קשה במערכת האנדוקרינית מפני שלקיתי בתסמונת שחלה פוליציסטית (מרובת ציסטות). הוא לא ידע מה הגורם לכך ואמר שאין לזה טיפול. הוא אמר שאפילו אם אקח תרופה ייתכן שהמחזור שלי לא יחזור. כתוצאה מכך היה עלי לקחת במשך זמן ארוך תרופות להסדיר את מערכת ההפרשה האנדוקרינית. הרופא אמר גם שאם המחזור שלי לא יתחדש בעצמו בקרוב, הוא לא יחזור לעולם. משמעות הדבר היא שבעתיד לא אוכל להיכנס להיריון.
פחדתי. הייתי כה צעירה ורציתי להתחתן ולהביא ילדים לעולם. הבאתי את התרופה הביתה והתכוונתי לקחת אותה ואז מאוחר יותר להתכוונן על מצב הטיפוח שלי. הייתי צריכה לקחת את התרופה פעמיים ביום, אבל היא הייתה פשוט מרה מדי. הסתכלתי פנימה ואמרתי לעצמי שעלי להתאים עצמי לדרישות של הפא. הפסקתי לקחת את התרופה.
חופשת החורף החלה כמה ימים לאחר מכן. חזרתי הביתה וביליתי יותר זמן בלימוד הפא ובתרגול. אמרתי לאמי שאולי אני צריכה להפסיק זמנית את שיעורי הפסנתר והשפה הזרה בגלל בעיות הבריאות שלי. אמי שאלה: "האם חשבת אי פעם שללמוד בחו"ל אינו מתאים למצב הכספי הנוכחי שלנו?"
היו לי כמה דיונים עם אמי אם עליי ללמוד לתואר בחו"ל. לנסוע לחו"ל יעלה כסף רב, כך שאמי תצטרך לעבוד יותר כדי להרוויח יותר. כתוצאה מכך יהיה לה פחות זמן לתרגל ולהציל אנשים. כמו כן היא סבלה מכמה בעיות בריאות לאחרונה. אמי ואני הבנו שאנחנו לא במסלול הנכון בטיפוח.
לאזן בין הטיפוח ללימוד
ניגנתי בפסנתר בהיותי ילדה ועבדתי על כך קשה. היו לי גם ציפיות גבוהות בעניין. באוניברסיטה הצטיינתי בכל בחינה מקצועית והגעתי תמיד למקום הראשון. במשך הזמן פיתחתי החזקות רבות.
הבנתי שאני סטודנטית טובה, אבל סטודנטית טובה רק בחברה הרגילה. לא עמדתי בסטנדרט של הפא מפני שהיו לי החזקות להתפתחות המקצועית שלי, לתהילה, לעושר ולתחרותיות.
מונעת על ידי התשוקה להישגים הייתי עסוקה כל יום בשיעורי בית ובתרגול נגינה בפסנתר. המוסיקה צריכה להיות טהורה והמוסיקה של תלמידי הדאפא צריכה להיות אפילו טהורה יותר כדי להשפיע על אנשים בצורה חיובית. משמעות המוסיקה אינה מיומנויות ראוותניות. רק אם אטפח עצמי תחילה, המוסיקה שאני מנגנתתהיה טהורה.
המאסטר אמר:
"אבל כיוון שאתם עדיין צריכים להישאר בין האנשים הרגילים עד שהטיפוח שלכם יגיע לשלמות המלאה, עליכם להגיע למצב שבו יש לכם דברים כאלה אבל אין לכם הלב אליהם, ושבו אתם עושים דברים אבל ללא החזקה". ("הרצאת הפא במנהטן")
הבנתי שעלי לנגן בפסנתר היטב אבל אין עליי לרדוף אחר תוצאות. עלי לוותר על ההחזקות שלי ולא להתחרות עם אחרים במונחי ציונים, מקצוע, או עתיד טוב יותר בחברה האנושית. עליי ללכת בנתיב הטיפוח שלי תחת הנחיית הפא. רק אז, אוכל להיות מוסיקאית אמתית. התנאי המוקדםלכל דבר צריך להיות טיפוח.
חשבתי גם על אמי. התייחסתי כמובן מאליו לתמיכה הכספית שלה, מפני שהיא אימא שלי. הבנתי שהיחסים בינינו זה לא רק בין אם לבת אלא בין מתרגלות עמיתות. הכסף של אמי היה משאב של הדאפא ולא הבנק הפרטי שלי. הכסף שהרוויחה בעמל רב סיפק לנו סביבת טיפוח יציבה כדי שנוכל לטפח. אסור לי להרוס את סביבת הטיפוח הזאת שלנו על ידי הצריכה המופרזת שלי. אסור לי לבקש ממנה כסף ללא תנאי רק מפני שהיא אמי.
אחרי שהבנתי זאת, אמרתי לה שהיא לא צריכה להיות מודאגת יתר על המידה לגבי העתיד שלי. אמרתי לה שיש לי את המאסטר ששומר עלי ושאני צריכה גם להיות עצמאית מבחינה כספית. הזמן דוחק ועלינו לצעוד היטב את השלב האחרון בדרך הטיפוח שלנו ביחד. החלטתי לא לנסוע לחו"ל ולתת לטבע לעשות את שלו.
מצד שני, הבנתי שהעובדה שהמחזור שלי הפסיק משקפת גם את ההחזקה שלי לנישואין.
המאסטר אמר:
"אבל אנשים יוצרים קארמה, והקארמה הזאת תתבטא בגופך באופן המחקה מחלה. אם הקארמה מתבטאת באף שלך, אז הוא יהיה סתום או שתהיה לך נזלת, וזה יכול לגרום לך לחשוב: "הו, הצטננתי". אתה חושב שהצטננת (המאסטר צוחק), אבל זה לא צינון. אם הקארמה מתבטאת בקיבה שלך, יהיה לך כאב בטן, ותחשוב: "אוי, זה בטוח משהו שאכלתי". (המאסטר צוחק), אבל זה לא. זה נגרם מהקארמה שנשלחה לשם. אז מדוע היא נשלחה דווקא לשם? למעשה, לא היו חייבים לשלוח אותה ספציפית לשם; אפשר היה לשלוח אותה למקום אחר. הם שולחים אותה לשם כשיש לך סוג כלשהו של החזקה, והמטרה שלהם היא לעזור לך לעבוד על זה". ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2019")
הבנתי שפיתחתי החזקה לנישואים וליחסים באווירה של האוניברסיטה, שם יחסים קלילים הם הנורמה. כמתרגלת, עליי לאמץ לעצמי את הסטנדרט של מתרגל, לא משנה איזו מן סביבה אני נמצאת בה. הבנתי שבעיות הבריאות שלי קרו כדי לעזור לי לשחרר את ההחזקה ליחסים ולחלום שלי על נישואים. אמרתי לעצמי שנישואים אינם באמת חלק מתכנון הטיפוח שלי ולכן אני לא צריכה לרדוף אחרי זה.
הבנתי שתלמידי דאפא צעירים צריכים להגביל את עצמם ביחסים בין גברים לנשים ולא לקיים יחסי מין טרם הנישואין. אפילו אחרי שנישאים, אסור שיהיו לנו תמיד מחשבות מלאות תאווה ועלינו לאמץ לעצמנו סטנדרט גבוה.
אחרי שבחנתי את ההחזקות שלי והתמודדתי איתן והסתכלתי פנימה, המחזור שלי חזר תוך שבוע ימים.
לפעמים הבעיה שאינני מעזה להתמודד אתה היא ההחזקה שעליי לסלק. כשסילקתי בהדרגה את ההחזקות האלה, כבר לא הייתי מבולבלת לגבי העתיד שלי. ידעתי באמת איך ללכת נכון על הנתיב שלי. הבנתי שרק על ידי תרגול בפא אוכל לצאת מהמבוך האנושי.
התכנית של אמי לצאת לפנסיה מוקדמת
אחרי שוויתרתי על תכניתי ללמוד בחו"ל, אמי החליטה לצאת לפנסיה בשנה הבאה, כך שיהיה לה זמן רב יותר להבהיר את האמת לעוד אנשים.
מיד אחרי שסיימתי לכתוב את המאמר הזה, אמי אמרה לי שהמעסיק שלה התמזג עם חברה אחרת. החברה החדשה ביקשה מהעובדים לצאת לפנסיה מרצונם, והציעה חבילת פיצויים טובה. אמי חתמה והיא תקבל כ-100,000 יואן כספי פיצויים.
הבנתי עוד שהמאסטר תכנן את הטוב ביותר עבורנו. גם אני וגם אמי חשנו באמת את הדחיפות של הצלת אנשים.
אני אצעד היטב את השלב האחרון על נתיב הטיפוח שלי, אסיר את ההחזקות שלי, אסלק את ההפרעות שלי וכך נציל עוד אנשים. אנחנו לא נאכזב את ההצלה רבת החסד של המאסטר.
[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
