מאז שהגשתי תלונה פלילית נגד ג'יאנג דזה-מין, המשטרה "ביקרה" אותי בקביעות. בהתחלה הוריתי להם בתוקף ללכת, אבל עם עבור הזמן הבנתי שכמה מהשוטרים הם אנשים טובים. ה"הטרדה" הפכה להזדמנות עבורי להבהיר להם את האמת. ברצוני לשתף כאן איך שיניתי את הגישה שלי כלפי השוטרים.
בסין "הטרדה" זה מונח עדין למה שהרשויות עושות. הן משתלטות על הבית, הרכוש, ועל בני המשפחה. גב' וואנג, בת ה-79 נחקרה במשטרה במשך יותר משעה. את גב' ג'אנג שו-רונג לקחו לתחנת המשטרה, אילצו אותה לחתום על מסמכים כלשהם, ורק לאחר מכן שחררו אותה.
כשהגעתי לשער הראשי, שני שוטרי העזר ראו אותי יוצאת אבל לא ניסו לעצור אותי. הם רק הלכו אחריי והתחננו: "אם תצאי מפה, יפטרו אותנו. הילד שלי בתיכון, וגם אשתי פוטרה מעבודתה. אם תברחי, שנינו נהיה מובטלים"...
ב-28 ביוני הודיע בית הדין במפתיע לעורכי הדין כי השימוע הפתוח בוטל וכי עליהם להגיש את טיעוני ההגנה שלהם בכתב. עורכי הדין פנו ודרשו לקיים שימוע פתוח. בית הדין התעלם מפנייתם ובמקום זאת פרסם ב-28 ביולי פסיקה נגד כל המתרגלים.
בפעם הראשונה שראיתי את "שן יון" עדיין לא התחלתי לתרגל. שן יון אמור היה להגיע לשתי הופעות לפירנצה – העיר בה גרנו, ואשתי סייעה בקידום המופע. אני זוכר שהם לא מכרו את כל הכרטיסים. אני נזכר בדמעות של אשתי, ושהמופע היה עבורי חוויה מדהימה. במהלך ההופעה הרגשתי כאילו אני נישא אל מחוזות רחוקים ומגלה עבר ותרבות מפוארים.
מאסטר לי מתבונן מההרים בשקט בעולם האנושי אחרי שעזב את ניו יורק בעקבות אירועי ה-20 ביולי 1999 (התמונה פורסמה ב-19 לינואר 2000)
מאמרים אחרונים
רדיפה
חדשות ואירועים
מאסטר לי מתבונן מההרים בשקט בעולם האנושי אחרי שעזב את ניו יורק בעקבות אירועי ה-20 ביולי 1999 (התמונה פורסמה ב-19 לינואר 2000)
נושאים מהותיים